מאת: אביבה דקל
מלחמת העולם השנייה, פגשה את ג'קי פומס שהיה אז ילד כמעט בן חמש כשפלשו הנאצים לבלגיה. ג'קי, בן יחיד, חזר אז עם הוריו מחופשה בצרפת ולרגע שקלו ההורים שאולי כדאי לחזור לצרפת, אבל לאמא של ג'קי היתה מכבסה גדולה במרכז בריסל ואביו היה סוכן של חברת הדלק 'בריטיש פטרוליום' וחבל היה להם לוותר על בית יפה ופרנסה טובה. בסופו של דבר החליטו ההורים לחזור.
בתחילה לא סבלו היהודים יותר מדי. הגרמנים הנהיגו משטר צבאי שבראשו עמד גנרל גרמני והחיים לא השתנו בהרבה. רק אחרי שנה החלו היהודים בבלגיה להרגיש את כובד ידו של המשטר הנאצי.
לפתע נתלו שלטים על העסקים, המזהירים את התושבים שלא לסחור עם היהודים, לקחו מהיהודים את תעודות הזהות הבלגיות, ועד מהרה נאלצו יהודי בלגיה לשאת טלאי צהוב על בגדיהם בכל פעם שיצאו לרחוב.
על ילדי היהודים נאסר ללמוד בבתי ספר מעורבים והם הורשו ללמוד אך ורק בבתי ספר יהודים, אוכל קיבלו רק על פי מה שהוקצב להם על ידי השלטון הנאצי וגזרות חדשות לבקרים הוטלו עליהם.
"כילד", מספר ג'קי, "לא הבנתי מדוע אני לא יכול לשחק עם כל הילדים ומדוע ראול, חבר שלי, פתאום התחיל לעבור לצד השני של הכביש כשראה אותי וסרב לדבר אתי. כשהגיע זמני ללכת לבית ספר, לא הבנתי מדוע אני חייב ללכת לבית ספר יהודי ולא לבית הספר עם החברים שלי מהשכונה. לא כל כך הבנתי מה זה 'יהודי'. הדבר היחידי שידעתי על יהדות היה שבכל יום שישי הכינה סבתא שלי מרק עם קניידלעך", הוא מספר.
לכתבה המלאה של אביבה דקל , 2014
0
