שמואל נתזון, יליד 1930. נולד בפולין בעיר ביילסקו-ביאלה (BIELSKO BIALA).
"בעדותו הוא מספר לנו על משפחתו הקרובה, חוויות החגים והמפגשים המשפחתיים, על חיי הקהילה ולימודיו בבית הספר.
זכור לו היטב הפוגרום שהתרחש בשנת 1938 כנגד היהודים. הגרמנים נכנסו ל- PRZEMYSL ושם נרצח האב ע"י הגרמנים. באותה עת רצחו הגרמנים מאות יהודים.
משם עבר ל-PODHAJCE ושהה אצל בני משפחתו. ממקום זה הועברו היהודים לסיביר והם יחד עימהם. יחס הרוסים ליהודים היה מחפיר.
הם הועברו בקרונות של בהמות ובצפיפות רבה. מסע התלאות ברכבת נמשך כחודש ימים.
בסיביר שהו במחנה עבודה ומשם הועברו לעיר SAMARKAND שהייתה באותה עת העיר השלישית בגודלה באוזבקיסטן. שם שהה בבית יתומים פולני. במקום חלה במחלת הטיפוס.
באמצעות הצבא הפולני הועבר משם עם ילדים נוספים לנמל פאהלווי שבאירן.
מכאן הועברו במשאיות לטהרן, ישירות לבית יתומים. שמואל מספר לנו על חיי היום-יום בבית היתומים.
לאחר שהייה קצרה הוא מפליג עם הילדים למצרים ומשם בנסיעה ברכבת לארץ-ישראל.
הוא מתאר את קבלות הפנים של היישוב היהודי בעת עצירת הרכבת בתחנותיה עד עתלית.
ממחנה עתלית הועבר למוסד הילדים במגדיאל ומשם עבר לבן שמן. הוא מספר גם על חלוקת הילדים לגורמי חינוך שונים.
שמואל מספר על היקלטותו בארץ, הגיוס לנוטרות, ולצה"ל. הוא השתתף בכיבוש אילת. בארץ נפגש עם אמו ואחותו. שירת בצבא הקבע ולמד באוניברסיטה. הקים משפחה לתפארת ועבד שנים רבות בבנק הפועלים כמנהל אחד מסניפי הבנק.
עורך הקובץ מביא את עדותו כפי שנמסרה בעל פה ל"יד ושם" ויותר מאוחר תומללה בכתב.
לא שיניתי את התחביר וניסוח הדברים כדי לשמור על האוטנטיות של העדות."
