הערת צוות המיזם "ילדים בשואה : היו בתקופת השואה אלפי ילדים יהודים שהסתתרו לבד או עם המשפחות ביערות בפולין ובאוקראינה. הנה סיפור העצוב של אחד מהם.
מתוך ספר הזיכרונות של הרופאה, ניצולת השואה, ד"ר צילה רנרט:
צילה רנרט. שלושה קרונות בקר 1945-1914 , הוצאת יד ושם, 1987
"עם תעודותי המזוייפות וזהותי השאולה הגעתי לכפר מילאנובק שם שם חשבו שאני נוצריה בגלל המראה הסלאבי שלי . יום אחד כשטיילתי בכפר הפולני, התרחש מאורע שלא אשכחהו כל ימי חיי והוא חרות בזיכרוני המעיק עד היום .
הילד הקטן, שעמד בכיכר הכפר היה לבוש סחבות ומטונף וקיבץ נדבות. הוא נשען על שפת הבאר שבאמצע הכיכר והושיט את ידו הקטנה אל העוברים והשבים. ניכר בו בילד מיד שיצא מן היער הסמוך, מקום שבו הסתתר לבד או בחברת הוריו או בחברת ילדים נוספים זאת לא אדע לעולם. הכיכר בכפר הפולני היתה ריקה. התקרבתי אליו ושמתי שטר-כסף גדול בכף-ידו. הוא הסתכל בי בתדהמה ומיהר להסתירו בכיסו. התרחקתי, כעבור שעה קלה שמעתי צעקות . פניתי לאחור וראיתי גבר פולני גדול ושמן מטלטל את הילד בכתפיו וצועק : "זהו יהודון. הוא בא הנה לקבץ נדבות. צריך למסור אותו לגרמנים".
כמה אנשים מהכפר הפולני נזעקו למקום. הילד היהודי ביקש מהם בתחינות ובבכי לתת לו ללכת , אמר שלא עשה דבר רע וכי מתוך רעב פשט את ידו. האיש הפולני , שפניו רעות וטיפשות כמו התליינים הללו שבתיאורי הצליבה של מציירים קדמונים, ביקש שיקראו למיליציה. ההתקהלות של הכפריים גדלה. איש לא התערב, ואני התרחקתי לאט-לאט , נאבקת ברצוני לשוב לאחור, אל הילד היהודי האומלל, ואם צריך למות , למות אתו. אבל בו-בזמן חשבתי על ילדתי אינה בת ה-6 שבלעדי – תמות כמו הילד הקבצן הזה. אך מדוע אכחד? יצר הקיום הוא שדחף אותי הלאה וכן , למה אכחיש זאת, הפחד , שיגלו מי נתן בידו את שטר הכסף.
צעקותיו של הגבר הפולני ותחינותיו של הילד רדפו אותי עד חדרי. הסתגרתי בו ובכיתי בו כפי שלא בכיתי מעודי, אך עיניו של הילד ובכיו הסיפו לרדוף אותי אחרי זמן רב, ככל אשר הלכתי. אחר כך בהמשך התרחשו אסונות חדשים ועמעמו את הזיכרון הזה מעט, אבל מעולם לא השתחררתי ממנו לגמרי.
המחשבות על הילד היהודי היהודי האומלל שהוצא להורג ע"י המיליציה ודמויות הוריו או חבריו שהמתינו לו לשווא ביער הסמוך לכפר המשיכו לרדוף אותי כל החיים.""
מקור וקרדיט :
צילה רנרט. שלושה קרונות בקר 1945-1914 , הוצאת יד ושם, 1987
5
