מקור וקרדיט :
סילבן ברכפלד, ילדי החיים ( הישרדותם של חמש מאות ילדים יהודים מציפורני הגסטאפו בבלגיה הכבושה בזמן השואה) , משרד הבטחון , ההוצאה לאור . 1991
מעטים בלבד יודעים את קורותיהם של הילדים היהודים, אשר נשלחו לבתי-ילדים ובתי-יתומים יהודיים בבלגיה במשך מלחמת העולם השנייה.
הילדים היו רשומים בכרטסת של הגסטאפו ונתונים כל הזמן ל"רחמי" הנאצים , מועמדים קבועים לדפורטציה, למשלוח לתאי הגאזים, וחיילים במלחמה הפסיכולוגית של הגרמנים – ובכל זאת הצליחו להינצל ולהתחמק מאושוויץ.
בעת שרוכזו הורי מרבית הילדים האלה במחנה מעצר , בקסרקטין דוסין אשר במכלן, ומשם נשלחו אל מותם- חיו הילדים באורח רשמי כיהודים ואפילו זכו לקבל חינוך יהודי, בהסכמתם ובאישורם של הנאצים. היום הם חיים בכל קצווי העולם.
חלקם מייחס את הצלתם לנס מן השמיים , אחרים מאמינים ששיחק להם המזל באופן יוצא מן הכלל , שהרי הכול היה מוכן להשמדתם.
ארגון היהודים בבלגיה
ב25 בנובמבר 1941 הקימו הכובשים הגרמנים את ארגון היהודים בבלגיה (אי"ב) . בעת המשלוחים לאושוויץ עזר הארגון לאסוף 10,000 נפש למחנה מכלן, לכאורה לשם יציאה לעבודה , ואף שכנע את ההולכים לציית לגיוס הגרמני למען האוכלוסיה היהודית. (בנקודה זאת מובעת הטענה הכבדה ביותר כלפי אי"ב, אשר הטעה את האוכלוסיה היהודית באשר למטרות המשלוחים).
בעיית הילדים העזובים
ב1942 עמדה הקהילה היהודית בבלגיה בפני בעיה : מספר רב של ילדים ללא הורים . חלק מן היתומים או היתומים למחצה שהו בבתי-היתומים עוד לפני המלחמה. אחרים , פליטים מגרמניה ומאוסטריה, הגיעו ממש ערב הפלישה הגרמנית. הקהילה היהודית בבלגיה השתדלה לקלוט אותם : חלקם נמצאו בבית היתומים באנטורפן, אחרים בבתי היתומים היהודי בבריסל או בבתים פרטיים.
כשהתחילו המצודים נמצאו לפתע ילדים בלי הורים: בין אם ההורים נעצרו ברחוב כשהילדים היו בבית, ובין אם הילדים נעדרו מהבית בשעת מעצר ההורים.
קבוצה אחרת, שממדיה גדלו במשך הזמן, הייתה זו של ילדים שהוחבאו על ידי הוריהם אצל לא -יהודיים. לעתים קרובות, משלא קיבלו עוד תשלום לאחר מעצרם של ההורים , מסר בעל-הבית את הילדים לא"יב, ולידי הקהילה היהודית הקרובה ביותר או היישר לזרועות הגסטאפו.
כמו כן, היו הורים שמסרו את ילדיהם לאי"ב, לעתים משום שלא יכלו לקחתם אתם כשהלכו להסתתר, לעתים קרובות מתוך תקווה להצילם וחשש שהם עצמם ייתפשו ווישלחו. היו גם מקרים שלא היו בידי ההורים אמצעים כספיים לכלכלם. בדרך כלל נמסרו הילדים באמצעות אדם שלישי, משום שהארגון לא היה רשאי לקבל ילדים שהוריהם חיים ונמצאים.
בעקבות המצודים אירע שילדים מתחת לגיל 16 מצאו עצמם בודדים במכלן. כשהוקמו בתי-הילדים של א"יב העבירה הגסטאפו אליהם את מרבית הילדים האלה, וזאת אחרי טרנספורט ה20 , ב19 באפריל 1943.
מדוע הרשו הגרמנים את קיומם של המוסדות ?
הקמת מוסדות לילדים עזובים ולזקנים, תחת פיקוחו של הגסטאפו באמצעות אי"ב הייתה אחד המרכיבים בלוחמה הפסיכולוגית של הכובש הנאצי.
הגרמנים רצו למנוע בכל מחיר שהאוכלוסיה- הן היהודית והן הלא-יהודית –תחשוד או תחשוש באשר למטרה האמיתית של המשלוחים. הם רצו שיאמינו כי הטרנספורטים לעבר המזרח, לעבר פולין, מיועדים למחנות עבודה, וכל כך כדי למנוע תגובות מצד השלטונות הבלגיים והאוכלוסייה הלא-יהודית מחד ולעכב בעד בריחת ייאוש ולמנוע התנגדות מצד הקורבנות היהודים מאידך.
בתחילה עצרו רק יהודים שלא הייתה להם נתינות בלגית, ואכן, 90% מהיהודים שהתגוררו בבלגיה היו זרים. הגרמנים רצו ליצור תחושה שהם מעבירים משפחות שלמות, בהן זקנים , ילדים ואפילו תינוקות, מה שנראה מקובל ואפילו יצר אמון-מה. אך עד מהרה הבינו כי שילוח ילדים בודדים מתחת לגיל 16 וזקנים בודדים בני למעלה מ65 , לא עולה בקנה אחד עם ההגדרה של עבודת כפיה, אותה אימצו כסיבה לביצוע המשלוחים.
בהרשותם הקמת מוסדות עבור ילדים וזקנים, העניקו הגרמנים סבירות-מה לשקר שלהם. מכל מקום, דיירי המוסדות היו מועדים בכל רגע להיות קורבנות למשלוח.
נוסף לכך קיוו הגרמנים שמלאכתם תיעשה ביתר קלות על ידי אחרים: שמבוגרים וילדים אשר כבר הספיקו להסתתר, יבואו "למצוא מקלט" בבתי-הילדים ( המבוגרים על תקן של אנשי סגל), כך יעמדו לרשותם מספר רב יותר של יהודים הניתנים להיאסר בכל רגע. פרטיכל הפגישה שהתנהלה ב20 למאי 1943 בין נציגי האי"ב למשטרת האס-אס מלמד כי "אין להטריד אנשים השייכים לקבוצות הנ"ל ואשר היו מוסתרים עד כה, אם וכאשר ישובו למגוריהם החוקיים".
סיבה נוספת המוזכרת, לעתים קרובות היא, כי ההנהגה הצבאית הגרמנית רצתה להגיב בחיוב להפצרותיהם של המלכה-האם אליזבט והמזכירים הכלליים.
החל מאביב 1943 אישר המדור היהודי של הנאצים בבלגיה להרחיב את מוסדותיו הקיימים – לילדים ולזקנים- ולהקים מבנים חדשים אשר בהם יתגוררו אנשים אלו באחריות אי"ב ותחת פיקוח משטרתי .
החל ממאי 1943 הלך וגדל מספרם הילדים היהודים העזובים שנמסרו לארגון אי"ב. עד כדי כך שהארגון נאלץ לפתוח מוסדות חדשים. וכך, ב25 ביוני 1943, מבשר איש האס-אס פריץ ארדמן לנציג אי"ב, כי הוא מאשר את פתיחתם של שני מוסדות חדשים לילדים יהודים. מדובר בבית—התינוקות באוקלה ובבית הילדים ב"אש".
בתי-הילדים היהודיים שהיו קיימים כבר בעת שאי"ב הוקם, נמסרו עתה לפיקוחו: אלה היו בית היתומים באנטוורפן בהנהלתה של רוזי רוטשילד ובית-היתומים בבריסל בבריסל בהנהלתו של יונה טיפנברונר. כל שאר בתי-הילדים הוקמו על ידי אי"ב.
אחרי מבצע אילטס (המצוד על יהודי בלגיה) התרחבה הרשת, שהגיעה לשיא ממדיה באביב 1944 : היו בה 7 בתי ילדים , 4 בתי-זקנים וגם בית-חולים אחד. במוסדות אי"ב שוכנה אוכלוסיה של כמעט 600 ילדים.
לפאני נוימן-אלברט, מזכירת מדור הילדים באי"ב , יש הסבר שונה לאישורם של הגרמנים להקים את המוסדות: "המדור היהודי של הגסטאפו הירשה את קיומם של בתי-הילדים משום שבכל מקרה הילדים שם היו בני-תפישה, כלומר, אפשר היה לעצור אותם בכל רגע. ואכן כך עשו בוויזמבק. הגרמנים זקוקים היו לאפשרות לשלח את היהודים בשלווה ובנחת. הם רצו שיאמינו כי המשלוחים יוצאים למחנות עבודה. בתחילה קראו לצעירים לבוא ולהתייצב מרצונם מרצונם במחנה מכלן (כביכול כדי לצאת לעבודה במזרח). גברים נשלחו לעבודה בצרפת. צריך היה למנוע אי-שקט ומהומות, ודווקא קיומם של בתי-הילדים יכול היה להעניק תחושה של סדר-מסויים. "
על אף קיומם של המוסדות כללו המשלוחים לאושוויץ אחוז נכבד של ילדים מבלגיה. חלקם של הילדים ממחנה מכלן היה כלהלן :
3699 בשנת 1942 , שהם 22.29%
998 בשנת 1943 , שהם 16.79%
396 ב1944 , שהם 17.48%
בסך הכול 5093 ילדים מתוך 25,124 משולחים, כלומר 20.180%
רשומים בגסטאפו
כל שוכני המוסדות היו רשומים בכרטסת של הגסטאפו בשדרת לואיז בבריסל. העתק אחד של הרשימה נמצא במטה אי"ב. מספר הילדים השתנה תכופות.
במצוות מנהלה באי"ב , פרדי בלום, שבה פאני אלברט מדי פעם למטה הגסטאפו כדי לעדכן את הרשימות. "הייתי כמה וכמה פעמים במטה הגסטאפו בשדרת לואיז, בקומה השלישית. הייתי לבד בחדר עם מכונת כתיבה והכרטסת של כל הילדים שבבתי הילדים, מסודרת לפי האלפבית. קרעתי את כרטיסי הילדים שהוסתרו".
הרשימות המזוייפות
אי"ב הכין רשימות מזוייפות עם שמות נוספים של ילדים על אלה שהיו בבתי הילדים, וזאת כדי להשיג כרטיסי מזון ועזרה כספית למען הילדים ממוסדות רשמיים בבלגיה. פאני אלברט-ניומן :" הרכבתי רשימות עם שמות פיקטיביים עד שהיו לנו לפחות פי שלושה שמות מאשר ילדים, ולפי-כך קיבלנו מנות משולשות. המזון הגיע מפורטוגל ומספרד באמצעות הצלב-האדום ומהמפעל הלאומי הבלגי למען הילד. קיבלנו סרדינים, אנשובי, ביסקוויטים , סוכר וכו'.
הבריחה לנוכח הסכנה האחרונה
כל בתי-הילדים בבלגיה התנסו בבריחה באוגוסט 1944, לנוכח סכנת מעצרים המוניים של הילדים.
ביוני 1944 נחתו בעלות הברית בצרפת והתקדמו באיטיות לעבר בלגיה. תהליך הנסיגה הגרמנית היה בעיצומו, עובדה שלא הפחיתה כהוא-זה משנאתם ליהודים. נמשך ביצוע הפתרון הסופי וכמעט עמד בראש סולם העדיפויות.
ילדי בתי-הילדים והזקנים מבתי המחסה היו נתונים בכל רגע לחסדי הנאצים. הפעולה נגד יהודי בלגיה – שנעצרו בספטמבר 1943 – שיכנעה סוף סוף גם את בעלי האשליות כי הגרמנים לא יחוסו על איש. לא הייתה זו אלא שאלה של זמן. אף על פי כן באי"ב הבינו זאת רק לאט מאוד, אם משום שלא ראו אפשרות לפתרון חלופי , אם מתוך תמימות או מתוך עיוורון בלתי נתפש.
המחתרת היהודית, הוועדה להגנת היהודים וגופים נוספים הקימו בשיתוף פעולה עם המחתרות הלא-יהודיות רשת נרחבת שנועדה להסתיר יהודים, הן בבתים פרטיים והן במוסדות. בעיקר הוסתרו הילדים, באורח כמעט שיטתי.
כשהגיע לבריסל בסוף יולי 1944 אס-אס לויטנט אנטון בורגר, אשר חיסל את יהדות יוון, הבינו כולם שמטרתו לעשות כדבר הזה גם לגבי יהדות בלגיה כולה. התכנון של האס-אס היה לעצור את כל יושבי בתי-היתומים ובתי הילדים ב29 לאוגוסט 1944 על מנת להוציאם להורג.
ב26 באוגוסט 1944 החליטה הנהלת האי"ב להעלים 600 ילדים מבתי הילדים למסתור במחתרת. בעלות הברית עמדו כבר בשערי בלגיה, וכי בריסל עמדה להיות משוחררת ב4 בספטמבר 1944. לגבי הילדים היה זה אירוע חשוב מאין כמוהו : לנוכח הסכנה שריחפה עליהם יומם ולילה , לנוכח המימוש הקרב ובא של הגורל הנורא מכול , הם הגיבו בבריחה.
"באוגוסט 1944 הוזהרנו על ידי אי"ב כי עלינו להסתיר מייד את הילדים, " מספרת רות טיפנברונר. " בעלי ובמברגר עמלו כל הלילה כדי להכין תרמילי-גב לכל ילד וילד " .
הבריחה מבית הילדים בבריסל
הודות לעזרתו של האב רובינה, אשר אותו הכיר טיפנברונר זה זמן מה, רוכזו כל הילדים באולם קהילתי של הכנסייה שכל הספסלים הוצאו ממנו, ובמקומם הוצבו מיטות לילדים, כמו כן הביאו כלי אוכל וגם אספקת מזון. באולם היו חלונות עמוקים עם וילונות כבדים, כך שלא ניתן היה לראות מה קורה באולם הכנסייה.
כשהגיעו האמריקנים התפרצו הילדים כנחשול החוצה לקבל את פניהם." ערכנו מסיבת פרידה. האב רובינה נשא דברים ואמר שקיבל הנחיות לנסות לשכנע אותנו להמיר את דתנו, אבל בסופו של דבר החליט שלא לעשות דבר" .
הרוב הגדול של ילדי בית-היתומים של בריסל חי כיום בישראל.
כ4500 ילדים ניצלו בבלגיה, 5093 אחרים נשלחו למשרפות. בכאבם, פחדיהם , דרך יסוריהם ומותם הנורא הם מצטרפים למיליון וחצי הילדים היהודים שנטבחו .
האלוף במילואים יוסי פלד היה בין הילדים שניצלו תודות לבתי הילדים בבלגיה.
מקור וקרדיט :
סילבן ברכפלד, ילדי החיים ( הישרדותם של חמש מאות ילדים יהודים מציפורני הגסטאפו בבלגיה הכבושה בזמן השואה) , משרד הבטחון , ההוצאה לאור . 1991
ראה גם :
שלמה קלס, הצלת ילדים יהודים בבלגיה – מורשת – בית עדות ע"ש …
