אריה דורסט היה בן 8 כשהסתתר בוורשה תחת זהות בדויה. לאחר המלחמה עלה לישראל, הפך לאחד מבכירי הכירורגים בארץ והקים את יחידת ההשתלות הראשונה. הרופא שזכה בצל"ש על ניתוח מאולתר שערך בשטח וניתח ראשי ממשלה, מספר על החיים תחת חשש מתמיד להתגלות כיהודי
"הגרמנים פלשו והמציאות השתנתה", מספר פרופ' דורסט שחי בעיר לבוב (כיום בשטח אוקראינה). "אוקראינים שהכרנו הסתירו אותנו במרתפים ואסמים תמורת כסף. במשך הזמן הבנו שאי אפשר להחזיק מעמד בלבוב, לכן זה הוביל את אמא לסדר לי ולה מסמכים מזויפים שמעידים שאנחנו למעשה פולנים קתולים, ועברנו לגור בוורשה".
בבירה הפולנית השכירו דורסט ואמו חדר בדירה של אישה שהסכימה להסתירם בה – זאת לאחר שסיפרו לה כי הם פולנים קתולים שמתחבאים בגלל שאבי המשפחה הוא למעשה "קצין פולני" בצבא. הם ציינו בפניה כי הם חוששים שהדבר יתגלה – ושיפגעו בהם עקב כך. "לא ידעו שאנחנו יהודים", מספר דורסט, "זה גרם לנו להרבה מתח וחרדות החשש הזה שיגלו מי אנחנו באמת. אם המקומיים היו מגלים יהודי ברחוב היו אומרים לו 'אנחנו יודעים שאתה יהודי. תשלם לנו כסף ולא נסגיר אותך' – זו הייתה המציאות. היו לא מעטים ששילמו דמי כופר בתמורה לזה שלא יגלו את זהותם".
שוטרים הגיעו לבית
מקרה כזה בדיוק כמעט והוביל לחשיפתו של הילד אריה ואמו. בדירה בוורשה בה הסתתרו התגורר אדם נוסף, יהודי שהתחזה אף הוא לפולני קתולי. "הוא הסתובב ברחוב ויום אחד תפסו אותו פולנים ודרשו ממנו כסף", מספר דורסט. "הוא הגיע הביתה עם הפולנים כדי לשלם להם ואז הם ראו אותי ואת אמא ושאלו מי אנחנו. הם לקחו את המסמכים שלנו ואמרו שהכל מזויף ושהם לא מאמינים לנו, שהם מזמינים את המשטרה ושעוד יראו מה יעשו איתנו".
"המשטרה הגיעה לבית ונתקלה בכניסה בשומרת שהוצבה בפתחו", משחזר דורסט. "הם אמרו לה ששמעו שיש בבניין אישה וילד שהם רוצים לדעת מי הם. היא העסיקה אותם, אני ואמא עלינו מהר לקומה השלישית. היא אמרה שכשנשמע טריקת דלת, שנברח – וכך היה. ירדנו מהר לחצר ומשם לרחוב והם לא תפסו אותנו. הצלחנו לברוח מהבניין ולהסתתר".
דורסט ואמו חיו בזהות בדויה עד לתום המלחמה, אז החלו לחפש את האב ופנו למשרדי הסוכנות היהודית – שם הבינו כי הוא לא נפגע ונמצא בתל אביב. הודות לקשריו של האב כחייל בצבא הבריטי הם הצליחו להשיג אישור לעלות לארץ ישראל. השניים הגיעו לארץ ב-1946 לאחר שהפליגו באונייה שיצאה מאיטליה והתאחדו עם אב המשפחה. עד לסיום המלחמה, דורסט הצעיר ואמו כלל לא היו בטוחים שהוא חי.
ניתוח מאולתר
ב-1952 החל דורסט לימודי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים אותם ב-1959. הוא שירת בצה"ל החל מ-1960 כרופא בגדוד 51 של חטיבת גולני. בפברואר 1961 ביצע ניתוח שדה בחייל שנפצע באורח אנוש בתאונת דרכים באזור הגבול עם סוריה.
"היה נראה לי שלחייל אחד יש בעיה קשה מאוד מבחינה נשימתית", הוא משחזר. "גם עם הידע המוגבל שלי אז בכירורגיה חשבתי שהדרך היחידה לסייע לו זה לפתוח את בית החזה מיידית. רק החובשים הגדודים והפלוגתיים היו איתי. היה לי ברור שצריך לעשות לו חור בחזה כדי שיינצל".
דורסט, שנקלע למקום ולא היה עם ציוד מתאים, ביצע ניקוז אוויר מחזהו של החייל תוך שימוש באולר, פנס כיס וצינורית גומי ששימשה במקור לשאיבת בנזין. "הפעולה המאולתרת הזו גרמה לכך שחייו ניצלו", הוא אומר. "אני לא בטוח שהיום הייתי עושה את זה. השתמשתי במה שהיה לי והיה לנו מזל". דורסט המשיך את הטיפול עד פינוי הפצועים תחת אש לבית חולים – ועל הפעולה האמיצה והנחושה הזו הוא זכה בצל"ש אלוף ממפקד פיקוד הצפון.
מנתח ראשי ממשלה
המקרה הזה רק חידד את רצונו של דורסט לעסוק בכירורגיה – וכך היה. ב-1972 הוא הקים בירושלים את יחידת ההשתלות הראשונה בישראל. הוא ניהל את מחלקת כירורגיה ב' ועמד בראש המערך הכירורגי בבית החולים הדסה עין כרם במשך 20 שנים, במהלכן הקים בבית החולים את יחידת הטראומה.
בשנת 1999 עבר לנהל את המחלקה הכירורגית בבית החולים ביקור חולים ובשנים 1985 עד 1990 כיהן כיו"ר איגוד הכירורגים בישראל. במהלך השנים עברו תחת ידיו גם אישים בכירים – בהם גם שניים שכיהנו כראשי ממשלה. "כל כירורג שמנתח צריך לקחת בחשבון אחוז מסוים של סיכונים, אבל אתה יודע מראש שאתה עושה את כל המאמצים לטפל בחולה בצורה הטובה ביותר. האנשים החשובים שניתחתי אמנם חשובים, אבל כולנו חשובים כי כולנו בני אדם".
מקור 2 :
ילדות בצל השואה; זיכרונותיו של אריה דורסט מלבוב ומוורשה בימי מלחמת העולם השנייה
הוצאת כרמל , 2019
0
