"ניקולס וינטון היה פקיד בנק בריטי בן 30 בקיץ 1939, כאשר התכונן לבלות את חופשתו בשווייץ. לא הוטלה עליו שליחות רשמית כלשהי, לא היו לו קשרים דיפלומטיים, לא היו לו מגעים חשאיים כלשהם. אך כאשר במארס אותה שנה גרמניה הנאצית כבשה את צ'כיה, הוא נשמע לצו החשאי של לבו – ובמקום לשווייצריה נסע לפראג. שם כבר אלפי ילדים -רבים מהם יתומים – ציפו בחרדה במחנות שונים לעתידם.
וינטון אינו יהודי ולא היו לו קרובי משפחה יהודים. גם בין ידידיו ומכריו היו יהודים ספורים בלבד. הוא פשוט חש שעליו לעזור לאנשים שנקלעו לצרה. לשווא הוא פנה לממשלת ארצו ולממשלות של ארצות אחרות: בכל מקום נתקל בדחייה. חששותיו נראו מוגזמים בעיניהן – או בלתי מבוססים.
על דעת עצמו (ובתחילה על חשבונו הפרטי) ייסד וינטון "אגודת סיוע לילדים מצ'כוסלובקיה". הוא היה נשיאה, הגזבר שלה והעובד היחיד בה. בשם האגודה ניסה למצוא בית אצל משפחות בריטיות בשביל ילדים צ'כים וסלובקים – ברובם המכריע יהודים – שאת נסיעתם לבריטניה החלו מארגנים ידידיו הצ'כים של וינטון.
בבריטניה ביקש וינטון למצוא בית שיקלוט את הילדים. הוא עשה זאת, כפי שסיפר שנים אחר כך, באמצעות מודעות והתכתבות עם העונים עליהן. אם משפחה סקוטית אחת, הוא נזכר, ביקשה לארח ילדה בת 10, בלונדית אם אפשר, ווינטון שלח למשפחה תצלומים של עשר ילדות כדי שהמשפחה תוכל לבחור ביניהן."
לסקירה באתר "רגעים היסטוריים"
הצלת הילדים ע"י סר ניקולס וינטון הבריטי
