לאה בריק ובנה בן השמונה, אהרון, היו בין האנשים שזכו למחסה ממשפחת ראקוויציוס. הם הצליחו לשרוד מספר הוצאות להורג המוניות, ביניהן אקציית הילדים שהתבצעה במרץ 1944, שבמהלכה נחטפו 2,000 ילדים וזקנים מבתיהם ונרצחו בזמן שהוריהם היו בעבודה. לאה בריק ובנה ברחו מגטו קובנה במאי 1944 ומצאו מקלט אצל משפחת ראקוויציוס. אך באוגוסט 1944, לאחר שנערך חיפוש בביתו ואף התגלה במקום סידור תפילה יהודי, החליט ראקוויציוס כי עליו למצוא מקום מסתור חלופי עבור המסתתרים. הוא פנה לחבריו יונאס ואונה מוצוראיטיס, זוג איכרים עני שחי בכפר לנקסאי (Lenkčiai) במחוז יורברקאס (Jurbarkas) יחד עם ארבעת ילדיהם: מפודייה, אלפונסאס, זוזנה וינונאס.
משפחת מוצוראיטיס ריחמה על לאה בריק ועל בנה אהרון והסכימה לקבלם לביתם. הם הקימו שתי מחפורות תת קרקעיות עבורם – האחת בתוך הבית והשניה בחצר. בשעה שאורחים ביקרו את המשפחה או שנערכו חיפושים אחר היהודים בבית, היו לאה ואהרון מסתתרים במחפורות. הם נשארו בבית משפחת מוצוראיטיס עד לשחרור הכפר על ידי הצבא האדום. לאחר השחרור, חזרו לאה ואהרון בריק לקובנה והתאחדו מחדש עם הבעל והאב, צבי בריק. ב-1947 עלתה המשפחה לארץ ישראל ושינתה את שמה לברק. אהרון ברק היה לפרופסור למשפטים, כיהן כיועץ המשפטי לממשלה בשנים 1975-1978, מונה לשופט עליון בשנת 1978 והיה לנשיא בית המשפט העליון בשנים 1995-2006.
0
