שלום שטמברג נולד בשנת 1925, יליד וורשה שבפולין. כשהיה נער בן 14 בפרוץ המלחמה נלקח עם משפחתו לגטו ורשה, שם איבד את אביו ואימו ורבים מבני משפחתו. הוא הועבר בין מחנות העבודה השונים והצליח לשרוד מכיוון שעסק בחשמל ונחשב כעובד חיוני. כל בני משפחתו הקרובה הושמדה בשואה. שלום שרד בגבורה את תופת השואה ואת הגיטאות והמחנות וורשה, אושוויץ – בירקנאו, בוכנוולד ודכאו. עלה לארץ בשנת 1948 באונית המעפילים "קסרטה" לחיפה ומשם עבר עם עוד עשרה אנשים לבית שאן והיה מראשוני היהודים בבית שאן וממקימי העיר בית שאן שם הקים את בית הקולנוע הראשון ואת קבוצת הכדורגל ומאז עבר להתגורר בחיפה. בשנת 2015 הוענק לו התואר "יקיר העיר חיפה" כהוקרה על פעילות רבת שנים למען הציבור ותרומתו רבת השנים לעיר ולמדינה. שלום שטמברג עושה אף ימים כלילות ומעביר את שימור זיכרם של קורבנות השואה בהרצאותיו למען הדור הצעיר, לתלמידי בתי הספר, לחיילים, משלחות מחו"ל ובכלל ולמען הדורות הבאים. שנים רבות הוא פעיל ומתנדב בעמותת "יד עזר לחבר" בחיפה. המוטו שלו "לזכור ולא לשכוח !", כיום שטמברג נשוי לזלדה רעייתו, והוא אב ל 2 בנות, סבא ל 7 נכדים ונכדות וסבא רבה ל 8 נינים.
היה בגטו ורשה עד שנת 41', משם עבר לגטו פלונסק. ב־3 בדצמבר 1942 נשלח לאושוויץ־בירקנאו. היה באושוויץ ובאושוויץ־מונוביץ. עבד במחנה העבודה יבישוביץ. צעד בצעדת המוות. היה במחנות בוכנוולד וביסינגן. שוחרר בדכאו ב־29 באפריל 1945. נשאר יחידי. כל משפחתו נספתה. עלה לארץ ב־1948 והיה מבוני העיר בית־שאן עם יישובה מחדש, אחרי מלחמת השחרור. יקיר העיר חיפה ופעיל בעמותת "יד עזר לחבר" למען ניצולי שואה. נשוי, אב לילדים וסב לנכדים. מתגורר בחיפה.
עבודה: " קיבלתי עבודה — לספור את המתים. לא מהגזים. זרקו אותם ליד הקרמטוריום, ואנחנו היינו צריכים לספור ולרשום כמה יש. עמדנו כמה שעות, ועברו קאפוס. היו להם ברזלים בכפות הידיים, על האצבעות — אגרופנים. באו ונתנו לנו אגרופים. היינו בשבילם רק בדיחה".
טרנספורטים: "ברכבות לא היה לנו לא אוכל, לא מים, לא איפה לשכב. אחד ישב על השני. כשמישהו מת בדרך, זה היה ספסל".
הישרדות: "היה לי רעב, היה לי כואב, היה לי הכל, אבל נשארתי בחיים. זה לא שהייתי גיבור. הייתי כמו כולם. ילד. אחרי השואה נשארתי לבד בחיים, בלי אף אחד. לא היה לי עם מי לדבר, לא היה לי עם מי להיות. בנאדם בודד בעולם, שלא למד שום דבר, סיים ארבע כיתות והיה במלחמה. עד היום אני מתגעגע למשפחה שהייתה לי. מאז שעליתי לארץ יש לי נרות נשמה שדולקים לזכרם יום ולילה".
החוק הפולני: "כעסתי. נסעתי לתל־אביב ועשיתי הפגנה נגדו. בכל מקום הפולנים עזרו לגרמנים. לא הייתה להם חמלה, לא היה להם לב".
מסר: "עברתי את כל החורבן שבעולם ונשארתי לבד. באתי לישראל ועשיתי הרבה בשביל המדינה. הכנו לכם ארץ יפה, הכי יפה בעולם — מבחינת השכלה, מבחינת בריאות, מכל הבחינות. תשמרו עליה בבקשה".
0