נתניאל סנדק קליינברגר. יליד פולין הוא התגלגל ממחנה ריכוז למחנה ריכוז , ילד בן 13, מפלאשוב לבוכנוואלד ועד מאוטהאוזן שבאוסטריה; מכל משפחתו היה איתו רק אחיו זיגמונד, אך גם אותו איבד: קצין נאצי רצח אותו במכות, לנגד עיניו.
אסירי מחנות הריכוז חיו על זמן שאול: גורלם היה תלוי בהתקדמות כוחות הברית, כל יום קבע. את קליינברגר ושאר האסירים האחרונים במאוטהאוזן שיחררו האמריקאים.
חודשים אחדים אחרי תום המלחמה הגיע קליינברגר לארץ ישראל ויצא לקיבוץ גבעת השלושה, ללימודים ועבודה. הוא הצטרף להכשרה המגויסת במסגרת הפלמ"ח ובמלחמת העצמאות ליווה שיירות לירושלים ואחר כך עבר לירושלים עם הגדוד החמישי של חטיבת הראל, שמפקדה הראשון היה יצחק רבין. יום אחד עסק גם קליינברגר בהטמנת מוקשים, ליד מנזר מר אליאס. גם המוקש שלו, ממש כמו זה של ויגוליק, התפוצץ וקליינברגר איבד את עינו השמאלית ואת שתי ידיו.
בעודו בקיבוץ התאהב קליינברגר בנערה שגם היא שרדה בשואה, הלה וולף שמה. ילידת העיירה אושוויץ גם היא התגלגלה ממחנה למחנה; קודם שהגיעה לארץ ישראל עשתה זמן מה בשוודיה, במסגרת פרויקט להצלת ילדי המחנות שיזם הרוזן פולקה ברנדוט, אחר כך מתווך השלום מטעם האו"ם. גם וולף השתתפה במלחמה על ירושלים ונפצעה בתאונה.
יחד עם שני פצועים נוספים – אמנון ויגוליק וריימונד לייזר – הוא נסע להמשך הטיפול בארה"ב במימון של נשות הדסה. הם עברו שורת ניתוחים קשים ומייסרים. המנתח הנרי קסלר התקין לקליינברגר ידיים תותבות ועין מזכוכית."המלחמה הסתיימה, אבל שלי רק התחילה", סיפר לימים. לאורך שלוש שנות הטיפולים הרפואיים ליוותה אותו הלה.
חרף נכותו הפיזית הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית, שם סיים בהצטיינות ב-1958. תחילה כיהן בפרקליטות המחוזית בחיפה. ב-1976 הוא מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בנצרת וב-1980 עבר לכהן בבית המשפט המחוזי בחיפה. 17 שנים לאחר מכן מונה לנשיאו.
1