"נולדתי עם כפית כסף".
אברהם מלניק נולד למשפחה יהודית אמידה בקובנה ליטא, עיר ציורית שידועה אז לכמה כ"פריז הקטנה". אביו של אברהם היה ספר, ואמו הייתה קוסמטיקאית.
אברהם היה בן 14 כשהגרמנים כבשו את קובנה והכריחו את יהודי העיר להיכנס לגטו מגודר. הוא זכר בבירור כאשר ב29 לאוקטובר בשנת 1941, גרמנים ומשתפי הפעולה הליטאים שלהם ביצעו את מה שנודע כ"אקציה הגדולה" בגטו קובנה. הגרמנים ערכו סלקציה בגטו, ובחרו כ-9,200 יהודים שנחשבו בלתי כשירים לעבודה. קבוצה זו של בעיקר ילדים, חולים וקשישים נלקחה לפורט התשיעי, מבצר צארי ישן, בפאתי העיר.
"בגיטו עדיין יכולנו לשמוע את המקלעים", נזכר אברהם. "… כשהם לקחו את האנשים לפורט התשיעי, הם הוציאו אותם – תמיד ב-100 או ב-200, ו… אמרו להם להתפשט., והתעלות, כבר היו חפורות… …והם ירו בהם במקלעים…וכיסו אותם בעפר. שלושה ימים זזה האדמה."
בתושייה , בתחינה ובמזל הצליח אביו של אברהם להציל אותו ואת אמו מהקבוצה שעומדת להיטבח. אבל, סבתו ודודתו של אברהם היו בין ההרוגים.
אברהם ואביו נשלחו מאוחר יותר ע"י הנאצים למספר מחנות ריכוז לפני ששוחררו סופית מגטו טרזינשטט. אמו לא שרדה.
צילום: USHMM, באדיבות אייב ולילי מלניק
0
