פרץ הוכמן נולד ב-1927 בוורשה בשם פאוול, רביעי בשמונה אחים. הוא נפטר ימים אחדים לפני העצרת הממלכתית תשע"ג ואלמנתו סימה הדליקה את המשואה.
עם הקמת גטו ורשה נותרו האחים הגדולים מחוץ לגטו, וההורים, פרץ ואחיו הקטן זנק נשארו בגטו. כשהחריף המצב בגטו, עברו פרץ וזנק לצד הפולני, שם התחזו לפולנים .
הוא נולד בוורשה, בן שביעי למשפחה מסורתית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה למרכז העיר, לאזור שנכלל אחר כך בתחומי גטו ורשה. כשהמצב בגטו החמיר, הוכמן עזב את הבית וחמק לצד הפולני בזהות בדויה. הוא התחזה לנער פולני בשם "אנטוני זבדה" וצויד בניירות מזויפים. הוא התפרנס משירה ברחובות וממכירת סיגריות ועיתונים בכיכר שלושת הצלבים, עם קבוצת ילדים יהודים. לקוחותיהם היו, בין היתר, פולנים ואנשי אס-אס. בלילות הם ישנו בבתים עזובים ובבית קברות בעיר. עלילותיהם המרתקות הונצחו בספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים", שכתב יוסף ז'מיאן, איש הקשר שלהם למחתרת היהודית.
הוכמן נהג להבריח להוריו בגטו מזון ובגדים. אביו מת מרעב בגטו ואמו נורתה למוות בידי קצין גרמני. אחד מאחיו, שהסתתר בכפר פולני, הוסגר לגרמנים על ידי איכר פולני תמורת בקבוק וודקה ושני ק"ג סוכר. אח אחר שלו נמלט לרוסיה, אך נעלם.
ב-1944, כשהיה בן 17, הצטרף עם אחיו זלמן (זֶנֶק) בן ה-13 למרד הפולני נגד הגרמנים בוורשה כחבר המחתרת הפולנית "ארמיה קריובה" (Armia Krajowa). השניים התחזו לנערים פולנים: פאוול וזנון בורקובסקי. לשניים אף הודבקו כינויים: הוכמן כונה "צוואניאק" (“ממולח") וזנק כונה "מיקי בנדיטה".
פרץ השתתף בפעולות נגד הצבא הגרמני וזכה לחמישה עיטורי גבורה מהגבוהים שבצבא פולין, בהם "צלב הגבורה" ו"צלב הפרטיזנים". על חלקו במאבק הפולני נגד הנאצים זכה לימים גם באות הצטיינות של הרפובליקה הפולנית ותואר "אביר", שהוענק לו ב-2009 על ידי נשיא פולין, לך קצ'ינסקי.
ב-1948 התגייס לפלמ"ח ושירת בחטיבת הנגב. הוא נפצע בשירות הצבאי, אך החלים וחזר לקרבות ושירת בכל מלחמות ישראל עד 1973. גם בארץ קיבל אותות: אות הלוחם בנאצים, אות על"ה ("עיטור לוחמי המחתרות") ואותות המערכה של חמש מלחמות.
