חנה בריידי (גרמנית: Hana Brady, בצורה הצ'כית: Hana Bradyová, חנה בריידיובה; 16 במאי 1931 – 23 באוקטובר 1944) הייתה נערה יהודיה שנפלה קרבן בידי הנאצים. סיפור חייה היה הבסיס לרומן "המזוודה של חנה" מאת קארן לוין.
חייה
הוריה של חנה ושלושת אחיה הגדולים ניהלו חנות בעיר נוֹבֶה מְיֶסְטוֹ נא מוראביֶה שבצ'כוסלובקיה. הם היו היהודים היחידים בעיר, עובדה שלא הייתה לה חשיבות רבה לפני מלחמת העולם השנייה. לאחר הפיכת יתרת צ'כיה לפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה בחסות גרמניה ב-15 במרץ 1939, הופרה שגרת חייהם בשל חוקי הגזע הנאציים. בין היתר נמנע מהם לבקר בקולנוע, ובסתיו 1941 נאלצו לענוד טלאי צהוב. באביב אותה שנה צפתה חנה בגירוש אמה, מרקטה בריידי, למחנה הריכוז רוונסבריק, ובספטמבר עצרה הגסטאפו גם את אביה קארל בריידי.
חנה ואחיה ייז'י הובאו לבית דודתם, הדה, שהייתה נשואה לנוצרי לודוויק האייק; עקב כך היו מוגנים שם בינתיים (הדודה גורשה גם היא בהמשך, אך שרדה את המלחמה). ב-14 במאי 1942 נשלחו השניים לטרזין. בשנת 1944 נשלחו למחנה הריכוז אושוויץ, חנה נשלחה לתא גזים שעות ספורות לאחר הגעתה ב-23 באוקטובר 1944, וייז'י הצליח לשרוד עד שברח במהלך צעדת המוות בינואר 1945.
פרסומה
בשנת 2000 נשלחה מזוודה מאושוויץ למוזיאון השואה בטוקיו, ועליה הכיתוב: חנה בריידי, תאריך לידה: 16 במאי 1931, וייזנקינד (=יתומה בגרמנית). מנהלת המוזיאון פומיקו אישיוקה וקבוצת נוער מטוקיו החליט להתחקות אחרי זהות הילדה בעלת המזוודה, ולאחר שערכו תחקיר מדוקדק, שחזרו את סיפור חייה של בריידי, ואף הצליחו לאתר בטורונטו את אחיה של חנה, שהתגורר בעיר תחת השם ג'ורג' בריידי.
הסיפור זכה לחשיפה רחבה הודות למגישה והסופרת קארן לוין, שבשנת 2001 תיעדה את המסע בתוכנית רדיו ברשת CBC הקנדית. לוין אף עיבדה זאת לספר בשם "המזוודה של חנה" שיצא לאור בסוף שנת 2000.
הספר תורגם ליותר מ-20 שפות והיה לרב מכר שהצליח מאוד בעולם, וכן זכה בפרסים בינלאומיים אחדים, בהם ב"פרס יד ושם" לספרות השואה, אשר הוענק לג'ורג' בריידי בטקס שנערך בירושלים באוקטובר 2006.
שנת 2006 עובד הספר למחזה מאת אמיל שר. גרסה עברית של המחזה הועלתה בשנת 2010 על ידי תיאטרון הנפש במדיטק חולון. כמו כן היה הספר הנושא של שני סרטים תיעודיים: "המזוודה של חנה: אודיסיאה לתקווה" משנת 2004 שזכה בפרס גמיני, ו"בתוך המזוודה של חנה" משנת 2009.
הספר מסתיים בתיעוד של מפגש מרגש בין ג'ורג' לבין הילדים ביפן. כמו כן, בתו של ג'ורג', לארה חנה בריידי, גילתה בשנת 2004 כי המזוודה שנשלחה ליפן לא הייתה שייכת לחנה, לאחר שהביטה בתצלום ישן של המזוודה המקורית ושמה לב להבדלים ביניהם. לבסוף התברר כי המזוודה המקורית של חנה נשלחה למוזיאון בברמינגהם, שבשנת 1984 נשרף על תכולתו על ידי ניאו נאצים.
סיפור גלגוליה של המזוודה המתואר בספר התברר לדברי אישיוקה כאמצעי שמסוגל לספר את סיפור השואה לדור הצעיר בגובה העיניים:
ביפן השואה כל כך רחוקה. חלק מהאנשים אינם מוצאים כל חיבור לענין. אולם כאשר הילדים צפו במזוודה, הם היו המומים: "היא היתה בגילי" …זה באמת עזר להם לנסות לחשוב למה קרה דבר כזה לנערה כזו? למה העם היהודי? ולמה ילדים? לאחר מכן הבינו שהיו מיליון וחצי ילדים כמוה.
2
