"החיים כ'קתוליים' הפכו לשגרה", נזכרה ניצולת השואה הלינה פיבודי שהייתה ילדה בשואה . "ובמהלך השיחות הסודיות הקטנות שלנו, אמא שלי דיברה איתי על דת. היא רצתה לוודא שלא אשכח מי אני. היא אמרה לי, 'כולנו מתפללים לאותו אלוהים אבל דרך דתות שונות – ואת יהודי'ה".
הלינה פיבודי (נולדה הלינה ליטמן) הייתה כמעט בת 10 כשהיא, אמה אולגה ואחותה אווה, הסתתרו. השלטונות הנאציים החלו זה עתה לאסוף את האוכלוסייה היהודית שנותרה בעירם בפולין הכבושה בידי הגרמנים. אולגה, האם, ידעה שהיא צריכה לפעול במהירות כדי להציל את משפחתה. היא השיגה מסמכים מזוייפים מכומר שזיהה אותה ואת בנותיה כקתוליות.
אולגה והבנות עלו על רכבת לירוסלב כדי להתחיל את חייהם החדשים. כשהם שם, הם מצאו מגורים אצל כובסת נוצריה מקומית שהשכירה חדרים לדיירים. הם מעולם לא חשפו את זהותם האמיתית לבעלת הבית הנוצרית החדשה שלהם. הלינה השתתפה במיסה הקתולית בכנסייה באופן קבוע עם אמה ואחותה.
"הייתי מאוד חרדה ללכת לכנסייה," אמרה הלינה. "כי לא ידעתי כלום על הדת הקתולית, לא ידעתי כלום על הדת הקתולית. כל מה שידעתי זה להצטלב בכניסה ויציאה מהכנסייה".
למרות אי הוודאות הראשונית שלה, הלינה הייתה תלמידה קשובה ולמדה במהירות את הטקסטים הקתולים ונוסחי התפילות בעל פה. היא מוצגת כאן (מימין) עם אחותה מול עץ חג המולד במהלך תקופה זו.
הלינה, אווה ואולגה שרדו את המלחמה במסתור.
הלינה היגרה לארצות הברית ב-1968. היא מעולם לא שכחה את עצתה של אמה, ואמרה "[זה] הציל אותי מעימותים כלשהם לשארית חיי. אני מברכ אותה על היותה אינטואיטיבית כל כך".
צילום: USHMM, באדיבות הלינה פיבודי
0