הם התחמקו מהטרנספורט לאושוויץ, הצליחו לצאת מהגטו, הסתובבו בין הגויים בסילבסטר, שרדו ירי כבד וגירוש נוסף למזרח: זהו סיפורו המופלא של ילד קטן שהצליח לשרוד עם משפחתו תקופה ארוכה ביער, בין פרטיזנים, כמעט ללא אוכל וללא תנאים סניטריים.
"אחיי הגדולים אליקים ויצחק הצטרפו לפרטיזנים, וכך גם אחותי שושנה ובעלה ולדיסלב. בזמן המרד שוחרר המחנה שבו היינו ורבים שבו לעיירה שלנו, כולם נרצחו בהמשך על ידי הנאצים. אבא ואמא החליטו שנלך אחרי הפרטיזנים. כמו צוענים נדדנו אחריהם, ובאוקטובר נכנסנו ליער סמוך לבאנסקה ביסטריצה.
"פעם אחת ירד גשם כבד ומצאנו מקלט ביער, בבקתת ציידים. המקום היה בגודל של כעשרה מטרים על חמישה מטרים, ללא חשמל, מים או שירותים. בהמשך הגיעו לשם עוד פליטים מחנה נובאקי וגם פרטיזן רוסי. היינו 51 איש, ובשיא החורף של סוף שנת 1944 היו שני סירים בלבד שבהם אפשר היה להתפנות. לא היה כמעט מה לאכול, ולכן פעם ביום, בשעות הצהריים, קיבלנו לאכול מעט גרגרים ושעועית. בצריף היה חלון אחד שלא תמיד אפשר היה לפתוח. אי אפשר ולא היה איפה להתקלח. לא היו לנו בגדים להחלפה, כך שאפשר להבין איזה ריח היה".
