איך ניצלתי?
"שלוש וחצי שנים ב"גטו שבלי" חיים של פחד, רעב, מחסור ובעיקר הסכנה מאקציות פתאומיות נגד חסרי תועלת, זקנים, חולים וילדים. אקציות היה הכינוי המקובל לריכוז יהודים לקראת גירושם ורציחתם. מדי פעם מבריחים אותי למשפחות נוצריות כדי להינצל. בסוף 1943 מתקיימת אקציה גדולה בגטו. מסתירים אותי במרתף מכוסה בשכבת תפוחי אדמה עם עוד 7 ילדים. מאקציה זו ניצלנו אני וכל משפחתי.
בקיץ 1944 אמא בורחת איתי, אחי ושני בני דודים למחבוא אצל איכר ליטאי עד גמר המלחמה. אבי נותר בגטו אחרי בריחתנו. לאחר כמה ימים ברח גם הוא למשפחה ליטאית אחרת. נודע לנו על הצלתו קרוב לסיום המלחמה.
חזרנו ל"גטו שבלי" לאחר המלחמה וגילינו שאין לנו לאן לחזור, הבית שלנו נשרף. חברים טובים של הורי נותנים לנו מגורים בביתם בורחים מליטא דרך פולין לגרמניה. התחנה ראשונה: ברלין מאמץ לחזור לחיים נורמליים לאחר המלחמה. תחילת לימודים עם מורה פרטית, בלי גן ובלי כיתה א'. תחנה שנייה: מינכן לימודים מסודרים בבי"ס עברי במינכן חוזרים לחיים רגילים.
מקור וקרדיט : מיזם הקשר הרב דורי
לתיעוד המלא באתר הקשר הרב דורי
0