רקע
סיפור חייו של ילד שורד שואה , סא"ל ( מיל') ישראל לוין ז"ל שנפטר לפני כשבוע , מתוך ספרה המונומנטלי של ד"ר רוני שריג אודות חייו של ישראל לוין גם בארץ וגם ובתקופת השואה.
במלחמת יום כיפור היה סא"ל ( מיל') ישראל לוין , מג"ד שריון של גדוד 96 . גדוד 96 היה אחד מגדודי השיריון שבלמו את הסורים במלחמת יום הכיפורים ובמהלך הקרב נפצע קשה סא"ל ישראל לוין , המג"ד , ופונה לבית חולים , אך ברח מבית החולים על מנת להמשיך לפקד על הגדוד שהועבר לגזרת הדרום מול המצרים. .
לסיפור החיים , קטע שלישי מתוך ספרה המונומנטלי של ד"ר רוני שריג אודות חייו של ישראל לויו בשואה ובישראל.
אמו של הילד איז'ו נתפסה במצוד שערכו הגרמנים לפתע בגטו ורשה במפעלי התפירה ונשלחה מייד להשמדה לטרבלינקה . אביו של איז'ו היה אחד מלוחמי גטו ורשה והוא שהה יחד איתו בבונקר של לוחמי הגטו , הוא ואביו הצליחו להימלט בתעלת הביוב בקבוצה שהוביל קאז'יק ( ראו הסיפור כאן בכתבה, קישור)
"כשהגיעו סמוך לנקודת היציאה מהגטו המתינו עם אנשים נוספים שכבר היו שם. " קרוב לכאן" , לחש לו אבא , " יש פתח לתעלת הביוב גדולה , ועוד מעט יוציאו אותנו מהגטו דרך התעלה" , הוא הבחין במישהו שבא ורמז שצריך לזוז, וקבוצת לוחמי הגטו קמה על רגליה והשתרכה בזהירות אחרי האיש עד לפתח גלוי של תעלה . האנשים החלו לרדת פנימה, נעזרים באיש שניצב ליד הפתח של תעלה. האנשים החלו לרדת פנימה , נעזרים באיש שניצב בפתח התעלה. הריח החריף שעלה מהאפלה הסמיכה היכה בנחיריו. לרגע עזבה אותו ידו של אבא , כשירד לפניו, ואז אחז בו מישהו ומשך אותו פנימה, והניחו בעמידה לצד אביו. כעבור רגעים אחדים ניתנה ההוראה להתחיל ללכת והמכסה של הביוב נסגר מעליהם ".
" החושך והצחנה שהקיפו אותו חדרו לכל פתח בגופו. בעקבות אבא ודודה פנינה גם הילד איז'ו נכנס למים בתעלת הביוב. צמרמורת של קור טלטלה אותו, המים הגיעו עד הצוואר והצחנה גדשה את גרונו. הבגדים נדבקו לגוף ועימם פיסות רפש וזוהמה. הם פסעו בזהירות , כשמוביל השיירה מהבהב מדי פעם בפנס. פתאום בא לעומתם גל גדול עכור , זרם עז של מי שופכין והראש של הילד איז'ו שקע במים המטונפים. הוא ניסה להתרומם אבל השיטפון העז לחץ על ראשו ומשך אותו למטה אל דופן התעלה החלקלק. לא היה לו במה להיאחז, ידיו פרפרו, הוא עצם את עיניו ונאבק בזרם ששטף את רגליו , ולא ידע אם כל זה ארך שנייה או שעה, רק הרגיש כיצד מישהו אוחז בו מתחת לבית שחיו ומושה אותו בכוח אל מעל פני המים. הוא היטלטל אחוז בין שני גברים, מלוחמי הגטו, שלא הכיר ולא יכול היה לראות את פניהם, שהקפיצו אותו מעל למים המרופשים, אחד הלך לפניו והאחר אחריו, ושניהם שמרו שראשו יצוף מעל פני המים בסחף המצחין בתעלות הביוב.
הם המשיכו לנוע בין תעלות הביוב של וורשה , אבל הוא כבר התעלף. ידיו של אבא הניפו אותו על גבו והוא נצמד לגוף הרטוב והקר שנשא אותו, והניח את ראשו על כתפו של אבא.
כאשר הילד איז'ו התעורר הם עמדו בקרבת פתח הביוב, אור צר חדר פנימה מריבועי רשת הברזל מעליהם. אבא השעין אותו על הקיר, וכל העת חש בידו התומכת בו . פתח הביוב מעליהם חרק , אבל משאית המילוט לא יכלה עדיין להגיע . הם המתינו עוד יממה ולילה עד שתוכל משאית המילוט להיכנס לרחוב ולחלץ אותם.
רק למחרת הגיעה משאית החילוץ של המחתרת הפולנית. מכסה הביוב נפתח וידיים הושטו למשוך אותם כלפי מעלה, אל האור. שתי כפות ידיים חזקות משכו אותו והוא חש איך אבא מניף אותו עד שמצא עצמו מסונוור ומושלך במהירות לארגז משאית שרצפתו מרופדת בשקים , בזה אחר זה הוטלו האנשים פנימה והתחפרו בשקים , מנסים להתחבא ככל יכולתם. ברזנט נסגר בפתח ארגז המשאית, והיא יצאה לדרך, לאחר נסיעה קצרה עצרה המשאית בחריקה , מבחוץ שמע קולות בפולנית ובגרמנית, מחסום הורם, המשאית המשיכה בדרכה, גופו היה רטוב, דביק וקר, אבל השקים עטפו אותו והוא חש מוגן, נאחז בנשימותיו של אבא ששכב סמוך לו , עטוף בשקים, ואף שלא ראה אותו ידע שזה הוא.
מקור וקרדיט :
רוני שריג, במהרה תישוב רוח , הוצאת הקיבוץ המאוחד , 2011
0
