ב-28 באוקטובר נקראו כל תושבי גטו קובנה להתייצב בכיכר הדמוקרטיה למפקד – גם משפחתה של גיטה גרמן (שהייתה בת שנתיים) התייצבה. בכיכר התאספו כ 30,000 יהודים, ונערכה בו סלקציה בהנהלת קצין הגסטפו Helmut Rauca שהתחילה בשש בבוקר ונמשכה עד הערב. קצין הגסטפו ראוקה קבע, מי יורשה לחזור לביתו בגטו ומי נשאר: כ- 9,200 גברים, נשים וטף הועברו תחת משמר כבד לדירות ב"גטו הקטן", ולמחרת הם הועברו למבצר הסמוך "הפורט התשיעי". שם הוכנו מראש בורות גדולים. היהודים נדרשו להתפשט, נדחפו לבורות ונרצחו במכונות ירייה.
לא היה ברור לגיטה כיצד היא הופרדה מהוריה ונשארה בצד שמאל עם דודתה רבקה ושרדה את האקציה. ההפרדה מההורים השפיעה עליה בצורה קשה והיא הפכה לשתקנית. גיטה גודלה ע"י דודתה והיא שהתה בגטו יחד עם בת דודתה שיינל'ה שהייתה בת ארבע. כלפי השלטונות היא הייתה הבת של דודתה ושמה ברשומות היה גיטה גורדון.
מחודש אוקטובר 1941 ועד חודש אוקטובר 1943 הייתה תקופה של "שקט יחסי" בגטו קובנה, והתושבים היהודים היו לחלק ממאגר כוח העבודה שנרתם לשירות המאמץ המלחמתי של גרמניה (הם עבדו בהקמת מבנים בשדה התעופה הסמוך לקובנה ובבתי מלאכה בגטו). בתקופה זו ניהלה הנהגת הגטו חיי חברה תוססים לילדים (תזמורת קלאסית, מקהלת ילדים, מופעי תרבות, חיי דת, הפעלת בתי ספר וגני ילדים).
לאחר מרד גטו ורשה באפריל – מאי 1943 והשמועות על הניצחונות של הצבא האדום הוכרז הגטו כמחנה ריכוז בשם KZ KAUEN ועבר לאחריות ה-SS. למפקדו התמנה קצין האס אס וילהלם גקה. תושבי הגטו שפחדו חפרו מקומות מסתור, רובם בונקרים מתחת לבתים – ואגרו בהן מזון ומים לשהייה ממושכת. ביום שני, 27 במרץ 1944, בוצעה "אקצית הילדים" שבה פלוגות של אנשי גסטפו, מתוגברים בחיילים ליטאים ובשבויי מלחמה אוקראינים, פשטו על הבתים, שלפו ילדים ממיטותיהם ומידי הוריהם, היכו אותם והשליכו אותם למשאיות במטרה לנקות את הגטו מילדים בני 12 ומטה ומנשים ומגברים בני 55 ומעלה (כ-1,800 תינוקות, ילדים וזקנים נרצחו בתוך פחות מ-48 שעות).
130 שוטרי המשטרה היהודית הועברו לפורט התשיעי, שם הוכו ועונו – שלושים וארבעה מאנשי המשטרה היהודית שלא שיתפו פעולה הוצאו להורג, ובראשם המפקד משה לוין וסגניו יהודה זופוביץ' ואיקה גרינברג.
למחרת נמשך המצוד, בסיוע שוטרים יהודים שנשברו בעינויים הוכרחו לסייע ולהצביע על מקומות המחבוא. כ – 1,200 ילדים וקשישים שהצליחו להסתתר התגלו ונרצחו במצודת פורט התשיעי או נשלחו לאושוויץ.
לאחר "אקצית הילדים" היה ברור לרבקה גורדון ולבעלה שהם חייבים לברוח ליערות, להצטרף לפרטיזנים, להבריח את גיטה ואת שיינל'ה ולמסור אותם לאימוץ למשפחות נוצריות. תאריך לידתה של גיטה שונה ל 17 אוגוסט 1941 (כיוון שהיא הייתה תינוקת ומאד קטנה לא חשדו בשינוי), ולהורים המאמצים נמסר שהיא בת שנתיים ואילמת.
בעקבות האימוץ קיבלה גיטה שם משפחה חדש, גנוטה, היא הלכה כל יום ראשון עם הוריה לכנסיה ולמדה את התפילות של הנוצרים. היא התרשמה מאד מהטכסים בכנסיה, מהבגדים ומהאווירה. כיוון שהוריה המאמצים גרו ליד מטה הגסטפו, חיילים וקצינים נהגו להגיע לביתם ולשתות תה ולשחק עם הילדים הקטנים.
דודה של גיטה נהרג בקרב עם הגרמנים, ובת דודתה שיינל'ה נרצחה לאחר שזהותה התגלתה – דודתה רבקה שרדה את מלחמת העולם השנייה, ובאה לאסוף אותה מהמשפחה המאמצת. גיטה שהייתה בת שש לא הכירה אותה, לא הייתה לה תקשורת מילולית איתה, והיא התנגדה להצטרף אליה (גם המשפחה המאמצת סירבה להחזיר אותה). אך רבקה דודתה הייתה נחושה בדעתה, ויום אחד היא הגיעה בלווית קצין סובייטי בשם קורסקי (קרוב משפחה), ושניהם חטפו אותה בכוח ברכב לקול מחאות ובכיות שלה ושל הוריה המאמצים.
רבקה גורדון חזרה להיות האמא של גיטה, היא התחתנה בשנת 1947 עם יודל גרבזבסקי שאימץ אותה כבת שלו (שם המשפחה של גיטה שונה לגרבזבסקי).
בשנת 1957 עברה המשפחה לפולין ומשם עלתה בשנת 1958 למדינת ישראל. אמא/דודתה רבקה נפטרה בגיל 89 שנה בשנת 2001.
מקורות:
Geoffrey P. Megargee, Joseph R. White, The United States Holocaust Memorial Museum Encyclopedia of camps and ghettos 1933–1945, Indiana University Press 2018.
Harry Gordon, The shadow of death: The Holocaust in Lithuania, University Press of Kentucky 1992.
Yakov Zilberg, Solomon Abramovich (eds), Smuggled in potato sacks: fifty stories of the hidden children of the Kaunas ghetto,
לייב גרפונקל, קובנה היהודית בחורבנה, יד ושם 1959.
מקור וקרדיט :
0