לאימא של לאה בלומנקרנץ מהעיר טרנוב הייתה חברה פולניה טובה , ינינה ולנגה. אחרי אחת האקציות ביקשה ממנה האם שתציל לפחות לא לאה הקטנה שהייתה אז בת חמש. ולנגה אספה אליה את לאה והסתירה אותה בבית שבו התגוררה עם הוריה.
ביום , כשהמבוגרים נעדרו מהבית, ישבה לאה סגורה בדירת הגג, ובערבים הייתה מצטרפת לבני המשפחה ומבלה עמם. בית משפחת ולנגה היה בית תרבותי , ובני הבית נהגו בה יפה, אך היא השתעממה כשנשארה לבדה בבית.
באחד מימי "הכלא" שנכפה עליה, היא השתעממה מאד ולכן החליטה להציץ החוצה דרך החלון לראות מה קורא שם. פתאום הבחינה באישה המביטה בה מהבית שממול ומנופפת לעברה באצבע מאיימת. לאה הבינה שעשתה משהו שלא הייתה צריכה לעשות, נבהלה וסיפרה על כך לבעלי הבית. אחרי התייעצות ביניהם , החליטו בני משפחת ולנגה שמוכרחים לסלק במהירות את לאה הקטנה מהבית מחשש של הלשנה.
האפוטרופסית שלה , ינינה ולנגה, נטלה אותה אל מכרה שלהם, אישה קשישה שהתגוררה בפשמישל, בתקווה שתסכים להסתיר אותה אצלה.
כשסיפרה לה במי מדובר, סירבה האישה לקבלה וצעקה לעברה, "אינני רוצה שום ז'דובקה ( יהודייה ) אצלי" .
בלית ברירה נאלצה ולנגה למסור אותה למנזר הראשון שהסכים לקבלה.
מקור וקרדיט :
נחום בוגנר , בחסדי זרים ,הצלת ילדים בזהות שאולה בפולין
יד ושם , 2000
ראה גם :
ילדי הרחוב נחום בוגנר , – Yad Vashem
1
