"מהי ילדות בשואה? בעולם רגיל אנו רגילים לחשוב על ילדים כצעירים עד לגיל בו הם מסוגלים לשאת באחריות כל עצמם. כל עוד הילד לא הגיע לאחריות מלאה, ישנם הורים או אפוטרופוסים שעליהם להגן עליו, לכוון אותו ולדאוג למילוי זכויותיו הבסיסיות. בשואה, הפגיעה במסגרת המשפחתית הייתה לעתים כה אנושה עד כי נשללו מן הילד כבר בגיל צעיר מאוד, ההגנה והאהבה של הוריו. ילדים רבים התייתמו מהוריהם, ולא תמיד נמצא מבוגר שיוכל לקחת את חינוכם וגידולם על כתפיו. כך נותרו ילדים רבים עזובים בלי שאף אחד ידאג להם. גם כשההורים היו בחיים, לא תמיד היו יכולים למלא את תפקידם. לעתים קרובות לא הצליחו המבוגרים להבין כי הכללים הישנים שהיו נכונים לעולם שהכירו מאז ומתמיד, כבר אינם תקפים. הילדים לעומתם, היו בעלי גמישות מחשבתית רבה יותר, ולכן פעמים רבות נאלצו לקחת על עצמם את פרנסת המשפחה.
ילדים עסקו בהברחות מזון אל תוך הגטו תוך סיכון רב, ומתוך הידיעה כי משפחתם תלויה בהם. המציאות בגטאות גרמה למעשה להיפוך תפקידים, כאשר הילד הפך למפרנס העיקרי ולדמות עליה המשפחה סומכת, ואילו ההורים היו תלויים בו לקיומם. ילדים רבים הוסתרו על ידי הוריהם במנזרים או אצל משפחות נוצריות שהיו מוכנות לקבלם. ילדים אלו נדרשו להתמודדויות לא פשוטות בזמן השואה. גם אחרי המלחמה הם נותרו לעתים עם חידות לא פתורות הנוגעות בבסיס זהותם, חידות המלוות אותם לכל אורך חייהם. במחנות כמעט ולא ניתן לדבר על ילדים, מכיוון שרובם המוחלט של הילדים שגורשו אליהם נרצחו מיד עם הגיעם. ועם זאת, בין האסירים היו גם נערים צעירים מאוד שהתחזו לבוגרים יותר והצליחו להערים על הנאצים ולעבור את הסלקציה.
חייהם היו חיים של אסיר לכל דבר ועניין, אולם מבחינה ביולוגית הם עדיין היו נתונים בגיל הילדות. בתום המלחמה נותרו ילדים רבים במקומות מסתור שונים ברחבי אירופה. החזרתם של ילדים אלו, שלרוב נותרו יתומים מהוריהם, אל חיק היהדות העלתה קשיים והתלבטויות רבות. חינוכם מחדש של ילדים ששנות ילדותם, השנים המכריעות ביותר בעיצוב אישיותו של האדם, עברו עליהם במסתור, בפחד מוות ותוך אימוץ נורמות ערכיות הפוכות מן הנורמות הרגילות, כל אלו הציבו אתגר עצום למחנכים ולפעילי הציבור שעבדו עם ילדים אלו, וכמובן לילדים עצמם".היחיד והמשפחה, באתר יד ושם ( תיק נושא)
