גרסה מס' 2 , 14 לאפריל 2024
עד היהודי האחרון, עד השם האחרון – מבעד לעדשת ההיסטוריה
אודות קלאוס ברבי
קלאוס ברבי (Klaus Barbie) ( 25 באוקטובר 1913 – 25 בספטמבר 1991) היה פושע מלחמה נאצי, מפקד הגסטפו בעיר ליון שבצרפת, ובשל אכזריותו כלפי היהודים ולוחמי המחתרת כונה "הקצב מליון". מתום המלחמה עבד בגרמניה עבור ארגוני ביון מערביים, ובשנת 1955 נמלט לבוליביה ועבד כסוחר סמים. בשנת 1983 נעצר וגורש לצרפת, בשנת 1987 הורשע בביצוע פשעים נגד האנושות ונידון למאסר עולם. מת בכלא ממחלת הסרטן.
לא נדרש מאמץ גדול לאתר את הרוצח הנאצי קלאוס ברבי, ואף על פי כן הוא נעצר רק 40 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה.
האמת, לא היה מצוד. אלמלא שני המשוגעים לדבר, ציידי הנאצים סרז' וביאטה קלארספלד, קלאוס ברבי היה מזדקן בנחת בבוליביה או בפרו, מרכיב נכדים על הברכיים, בטח היה ממציא להם סיפורים על השנים הנהדרות כשהיה צעיר, כי קצת לא נעים לספר לילד שסבא שלח 7,500 יהודים צרפתים – גברים, נשים והרבה טף – אל מותם ועינה ורצח לוחמי חירות צרפתים. וככה עד שהיה עובר בשלווה אל העולם הבא, ובטח גם שם היה מרבה במעשים רעים.
כי מעשים רעים לסוגיהם היו תחום ההתמחות של קלאוס ברבי. הסרט "המצוד אחר קלאוס ברבי" מגלגל עיניים כשהוא שואל בתמיהה כיצד הצליח ברבי לשרוד ולשגשג כמעט 40 שנה אחרי שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, בלי לומר בעצם שהתשובה טמונה בשפע העובדות שהסרט היסודי והמעמיק מביא בעצמו: הביקוש לרוע פשוט אינו מסתיים לעולם.
ובאוניברסיטה של הרוע ברבי היה מצטיין דיקן. כל הפקולטות היו נלחמות על שירותיו. בסוף מלחמת העולם השנייה, כשברלין הייתה מחולקת והמלחמה הקרה יצאה לדרך, נזקקו שירותי הביון האמריקאיים לכל שפיון שירגל עבורם ויאתר קומוניסטים. לטובת העניין היו מוכנים לשכוח קטנות כמו רצח המונים, ולברבי לא הייתה בעיה לבגוד בבני ארצו ולמסור לאמריקאים את מבוקשם. כשהאדמה החלה לבעור תחת רגליו, היגר לדרום אמריקה, ושם אימן דיקטטורים בשיטות עינויים, הוצאת מידע ורדיפה אכזרית אחרי מתנגדים.
הידע הזה סיפק לברבי יופי של פרנסה וגם ביטחון מפני הסגרה. גם לאחר שנת 1971, אז אותר ופורסם כי הוא – קלאוס אלטמן כפי שקרא לעצמו – הוא קלאוס ברבי, המשיך ברבי במלאכתו עוד למעלה מעשור עד שנעצר והוסגר לצרפת. שמונה שנים לאחר שנעצר, מת ברבי בכלא.
