הטרגדיה של מעון הילדים היהודים באיזיו

2475

גרסה מס' 2 , 14 לאפריל 2024 

ב-6 באפריל 1944 הוביל קלאוס בארבי את פשיטת הגסטפו על בית הילדים וחטף 44 ילדים ושבעה ממטפליהם. הילדים נשלחו לדראנסי והועלו על הרכבת הראשונה לאושוויץ. 42 מן הילדים וחמישה מן המטפלים נרצחו באושוויץ. שני ילדים ומטפל נוסף הגיעו לטאלין באסטוניה וחוסלו בידי כיתת יורים. רק אחת המטפלות, לאה פלדבלום, שרדה מכל הקבוצה.
ב-6 באפריל 1944 בשעות הבוקר פשטו שתי משאיות ושתי מכוניות נוסעים על בית בכפר איזיו (Izieu)במחוז איין (Ain), ממזרח לליון, למרגלות הדרומיים של הרי יורה (Jura). בבית זה היה מעון ילדים פרטי בו שכנו 44 נערים ונערות בני 5 עד 17, כולם יהודים. רוב הוריהם גורשו והילדים עברו לטיפול הארגון היהודי OSE. 
תושבי הכפר איזיו היו ידידותיים, כך שגם המנהלת וגם אנשי הצוות לא חששו מפני סכנה המאיימת על שוכני המעון.
המכוניות והמשאיות הגיעו בשעה שכל דיירי המעון אכלו את ארוחת הבוקר. הם נשלחו על ידי קלאוס בארבי, מפקד הגסטפו בליון. כל 44 הילדים ו-7 אנשי הצוות הועלו על המשאיות במהירות, הובלו לליון ומשם גורשו למחנה המעבר דראנסי שליד פריס. רק מדריכה צעירה אחת שרדה וכל האחרים נרצחו באושוויץ.

עד היהודי האחרון, עד השם האחרון – מבעד לעדשת ההיסטוריה

אודות קלאוס ברבי 

קלאוס ברבי (Klaus Barbie) ( 25 באוקטובר 1913 – 25 בספטמבר 1991) היה פושע מלחמה נאצי, מפקד הגסטפו בעיר ליון שבצרפת, ובשל אכזריותו כלפי היהודים ולוחמי המחתרת כונה "הקצב מליון". מתום המלחמה עבד בגרמניה עבור ארגוני ביון מערביים, ובשנת 1955 נמלט לבוליביה ועבד כסוחר סמים. בשנת 1983 נעצר וגורש לצרפת, בשנת 1987 הורשע בביצוע פשעים נגד האנושות ונידון למאסר עולם. מת בכלא ממחלת הסרטן.

לא נדרש מאמץ גדול לאתר את הרוצח הנאצי קלאוס ברבי, ואף על פי כן הוא נעצר רק 40 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה.

האמת, לא היה מצוד. אלמלא שני המשוגעים לדבר, ציידי הנאצים סרז' וביאטה קלארספלד, קלאוס ברבי היה מזדקן בנחת בבוליביה או בפרו, מרכיב נכדים על הברכיים, בטח היה ממציא להם סיפורים על השנים הנהדרות כשהיה צעיר, כי קצת לא נעים לספר לילד שסבא שלח 7,500 יהודים צרפתים – גברים, נשים והרבה טף – אל מותם ועינה ורצח לוחמי חירות צרפתים. וככה עד שהיה עובר בשלווה אל העולם הבא, ובטח גם שם היה מרבה במעשים רעים.

כי מעשים רעים לסוגיהם היו תחום ההתמחות של קלאוס ברבי. הסרט "המצוד אחר קלאוס ברבי" מגלגל עיניים כשהוא שואל בתמיהה כיצד הצליח ברבי לשרוד ולשגשג כמעט 40 שנה אחרי שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, בלי לומר בעצם שהתשובה טמונה בשפע העובדות שהסרט היסודי והמעמיק מביא בעצמו: הביקוש לרוע פשוט אינו מסתיים לעולם.

ובאוניברסיטה של הרוע ברבי היה מצטיין דיקן. כל הפקולטות היו נלחמות על שירותיו. בסוף מלחמת העולם השנייה, כשברלין הייתה מחולקת והמלחמה הקרה יצאה לדרך, נזקקו שירותי הביון האמריקאיים לכל שפיון שירגל עבורם ויאתר קומוניסטים. לטובת העניין היו מוכנים לשכוח קטנות כמו רצח המונים, ולברבי לא הייתה בעיה לבגוד בבני ארצו ולמסור לאמריקאים את מבוקשם. כשהאדמה החלה לבעור תחת רגליו, היגר לדרום אמריקה, ושם אימן דיקטטורים בשיטות עינויים, הוצאת מידע ורדיפה אכזרית אחרי מתנגדים.

הידע הזה סיפק לברבי יופי של פרנסה וגם ביטחון מפני הסגרה. גם לאחר שנת 1971, אז אותר ופורסם כי הוא – קלאוס אלטמן כפי שקרא לעצמו – הוא קלאוס ברבי, המשיך ברבי במלאכתו עוד למעלה מעשור עד שנעצר והוסגר לצרפת. שמונה שנים לאחר שנעצר, מת ברבי בכלא.

מקור וקרדיט : דורון ברוש 

ראה גם :

הסרט " הגיבורה שלי " – סיפור הירואי אמיתי על יהודיה תמימה ופשוטה …

0

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *