עדות משנת 1946 אותה תיעד בנימין טננבוים (טנא) , שליח שהגיע במיוחד מארץ ישראל על מנת לתעד את קורות הילדים בשואה . בנימין טננבוים תרגם את כל העדויות של הילדים מפולנית , יידיש ורוסית וקיבץ אותם בספרו שיצא לאור ב1947 .
"נולדתי ב29 באפריל 1930 בעיירה דובז'ין לאבי יעקוב ואמי חנה מבית אלטארוביץ. אבי היה אמן . בשנת 1937 נפטר אבי והוא בן 39. נשארתי יתום עם אחי הקטן ואמי.
הגירוש מהעיירה
עם כניסת הגרמנים בשנת 1939 המשכנו לשבת בשלווה במשך חמישה חודשים. אבל כאשר התעוררנו בוקר אחד ראינו והנה מוקפים בעיירה כל הבתים ע"י גרמנים שהוציאו את הגברים הצעירים החוצה. הנחטפים היהודים נשלחו לאי-שם ועקבותיהם אבדו. היום אנו יודעים שאינם שוב בחיים.
למחרת קראו הגרמנים לבאי-כוח היהודים ודרשו מהם לאסוף סך זהב וכסף, דמי-כופר על ישיבתם "השלווה" במקום. הסכום נאסף – אך כמה שעות לאחר שנמסר לגובים פשטו אנשי הס.ס בבתים וגירשו מתוכם את כל היהודים אגב חבטות ויריות. המחזה היה נורא. גורשנו 4 ק"מ מאחורי העיר ושם אמרנו לנו הגרמנים שהרשות בידינו ללכת לכל אשר נרצה.
הבריחה מהגטו
לנו היו קרובים בעיר שארפץ , על כן שמנו פעמינו לאותה עיר ובה התגוררנו משך שנה. הייתי הולך לעבודה בגיל 11 , עד שהגרמנים גירשו אותנו לתוך גטו של 2000 יהודים, בו גרנו בצפיפות 15 עד 20 איש בחדר. רבות היו המחלות ורבים נפחו נפשם מרעב. גם שם עבדתי קשה כדי להשיג פת לחם. בשנת 1940 בחודש אלול הוציאו הגרמנים להורג בגטו בתלייה 20 גברים צעירים .
הייתי שלושה חודשים בגטו. עד שנודע לי כי עומדת להיערך אקציה. גמרנו בנפשנו להימלט וכך גם עשינו. בלילה יצאנו מתוך הגטו , 8 נפשות ממשפחתנו. כל אחד בכיוון אחר.
ההישרדות כילד פולני אצל איכר גוי
אני נותרתי לבדי באזורי היער. המשכתי לכיוון הכפרים הפולנים. דיברתי יפה פולנית ואף פרצופי לא העיד בי שיהודי אני. עברתי כמה ק"מ , נכנסתי אצל גוי אחד, הצגתי עצמי בשם ואצאק דולצ'אבסקי. אצל האיכר נשארתי בביתו ועבדתי קשה במשק החקלאי שלו 4 שנים . הכול האמינו לי כי אני פולני , ומשעלה בידי להשיג תעודה מזוייפת על שמי , שוב לא פחדתי מאיש.
הבריחה מהכפר וההפתעה
כשהחלה בסביבה פעילות פרטיזנים והגרמנים ערכו מצוד על הסביבה חששתי מאוד ועקרתי משם לכפר קרוב. נכנסתי לבקתה אחת ומשפתחתי את הדלת -והנה אמי לפני. פגישה מרגשת מאוד. מעתה הייתי עם אמי ביחד עד השחרור, אז חזרנו לעיירתנו. משם יצאתי לוארשה וללודז', לקיבוץ-ילדים, שמנה אז 8 ילדים. עד מהרה נתקבצו 40 ילדים. למדנו קרוא וכתוב יידיש ועברית. לאחר 7 חודשים יצאתי לאזור האמריקאי שבגרמניה ועתה אני נמצא שם בקיבוץ "דרור". רוצה אני להגיע לארץ-ישראל. "
מקור : בנימין טננבוים (טנא). אחד מעיר ושניים ממשפחה, ספריית הפועלים , 1947
0
