בן שבע היה דב( ולדק) קורנבלום כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה. נוף ילדותו היה גטו סגור , צפוף ועצוב. לפני המלחמה עבדה אמו לוניה לבית מילבנד במוסד החינוכי של יאנוש קורצ'אק. אביו שלמה , היה סופר יידשאי ידוע , וספריו זכו למקום של כבוד בכל ספרייה יהודית.
בשנת 1942 נשלחה האם למחנה ההשמדה טרבלניקה. האב נספה במהלך מרד גטו ורשה. לפני מותו הצליח להבטיח לשני בניו – דב ואחיו – מקלט בבית משפחה נוצרית בפרבר ורשאי.
מקום המסתור היה מחסן קטן של תפוחי אדמה שעליו שמר בחצר כלב . דב , שגולל את קורותיו ביומן , ראה בכלב את חברו היחיד. דרך החריץ בדלת המחסן נהג להושיט את ידו כדי ללטף את ראש ידידו הנאמן. " הכלב היה בעל תבונה רבה, כשזרים קרבו למחסן הוא התרחק ממנו, כרומז שאין שום דבר שיש להגן עליו" הוא הבין שנביחות וחשיפת שיניים רק יסיגרו אותי " הוא מספר . שנתיים התחבא דב במחסן הצר ולאחר המלחמה הגיע לבית היתומים של יהודי פולין .
