השמועות בדבר אקציה הממשמשת ובאה לא פסקו וכן בלילה השני לשהותנו בדירה בקרקוב באו אנשי המשטרה היהודית לחפש תושבים בלתי לגליים. חברי לדירה החביאו אותי ואת הילדים בארגז מצעים שהיה באחד מחדרי הדירה, ולמזלנו השוטרים לא גילו אותנו. לאחר האירוע הזה לא היה ספק שעלינו לברוח מהגטו מהר ככל האפשר.
שני הילדים מארק ורו'זיה נשלחו לבדם לברוח מהגטו.
הם יצאו בשעות הערב והגיעו לקרקוב . לפתע ראתה אותם ברחוב אישה פולניה והתחילה לצעוק "ז'ידה , ז'ידה" ( יהודים, יהודים). משמר גרמני שעבר שם פתח ביריות לעברם אבל הילדים מארק ורוז'יה הספיקו לקפוץ לתוך מיכל אשפה סמוך ולהתחפר בתוך הזבל. הם שמעו את קולות הגרמנים שחיפשו אחריהם ורק לעת ערב , כשהמהומה שככה, יצאו מהמסתור.
כיוון שפחדו לנסוע בחשמלית ( שם עשויים היו להלשין עליהם הפולנים) הם הלכו ברגל בעקבות החשמלית עד שהגיעו למקום המפגש מחוץ לקרקוב.
שבוע לאחר מכן החזרנו את הילדה הקטנה רוז'יה , בת ,4 לבית הילדים בגטו קרקוב.
מקור וקרדיט :
יגאל שחר. אף בלא כתובה, יד ושם , 2014
0
