בית הילדים בבלנקנזה, המבורג, גרמניה
הבית על גדות נהר האלבה
במהלך ינואר 1946 עברו כמאה בני-נוער בני 16-15 ממחנה העקורים ברגן-בלזן לאחוזה על גדות נהר האלבה בבלנקנזה, פרבר של המבורג. היתה זו אחוזתה של משפחת ורבורג, משפחת בנקאים יהודים שהופקעה בשנות השלושים על ידי השלטונות הנאציים. לאחר המלחמה נמסרה האחוזה לידי הג'וינט (AJJDC) לרווחת ניצולי השואה. במקום הוקם בית ילדים ששימש בין השנים 1948-1946 כמעון ותחנת מעבר עבור כ-300 ילדים ובני נוער ניצולי השואה בדרכםעם ילדי הקבוצה הראשונה הגיעו מברגן-בלזן מדריכים, מטפלות ואנשי בריגדה. חלקם היו מורים וחלקם נעשו מורים עקב הנסיבות. ביניהם היה אליהו בן-יהודה (אריך שטיפל), ממקימי בית הילדים. בן-יהודה הגיע למחנה העקורים ברגן-בלזן באוקטובר 1945. סיפר בן-יהודה:
"באנו למחנה ברגן-בלזן. הייתה שם התרגשות עצומה כי הם ראו צבא יהודי. הם התרגשו מהמדים שלנו. … לאט לאט אנחנו פשטנו את המדים וקיבלנו מההנהלה של שארית הפליטה תעודות מזויפות, שגם אנחנו כביכול משארית הפליטה. … אנחנו לא אכלנו יותר בחדר האוכל של הבריטים, אלא אנחנו אכלנו בחדרים. … קיבלנו אוכל מאנשי שארית הפליטה וישנו בצריפים שלהם [של הניצולים] כי לא רצינו שיתפסו אותנו. … ראינו את תפקידנו בעיקר לעבוד עם הנוער בבית הספר. היה שם בית ספר יסודי. … מה שהיה חסר להם בעיקר בבית הספר זה רוח של ארץ-ישראל, זה מה שאנחנו רצינו לתת בבית הספר, בזה ראינו את עיקר התפקיד שלנו. … אני ראיתי שבתוך ברגן-בלזן זו לא אווירה חינוכית בשביל נוער. … אני הייתי אחד מאלה שאמרו שצריך להוציא את הנוער כמה שיותר מהר. … זה היה מקום סגור. … היה צריך רישיון כדי לצאת. … לא רחוק מברגן-בלזן על יד המבורג היתה חווה של יהודי עשיר. … ואנחנו קיבלנו את המקום הזה. אז חלק מהנוער עבר מברגן-בלזן לבלנקנזה. אני הייתי שם מנהל הפנימייה."
להמשך התיעוד באתר " יד ושם" (ילדותי האבודה : בתים לילדים ניצולי השואה )
0
