ד"ר רחל שוכמן ובתה אאוגניה, שתיהן רופאות שיניים בעיר רובנו שבצפון-מערב אוקראינה, היו בין הבודדים מיהודי העיר ששרדו במלחמה. כ-80 אחוזים מבין 30 אלף היהודים שחיו ברובנו בזמן הכיבוש הגרמני ביוני 1941 נספו באקציה שביצעו הגרמנים בנובמבר 1941. 5,000 היהודים שנותרו בעיר רוכזו בגטו. ביולי 1942 הוסעו בקרונות מסע לכיוון העיירה קוסטופול ונרצחו בבורות ירי.
ד"ר רחל שוכמן מהעיר רובנו בפולין (היום באוקראינה) כתבה פתקים במסתור לאורך שנתיים וחצי של מלחמת הישרדות בזמן הכיבוש הגרמני. ד"ר שוכמן הייתה בשנות ה-50 לחייה בעת הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941. כרופאת שיניים מוכרת בעירה, הייתה לה רשת קשרים שבה נעזרה כדי להשיג אישורי עבודה ומקומות מסתור עבור עצמה ועבור בתה, לוסיה (אאוגניה), אף היא רופאת שיניים במקצועה.
בשנת 2022, פירסם גדי גפן את היומן – תעודה אנושית מיוחדת במינה של אישה חזקה ורגישה, בעלת טביעת עין פיוטית, וכשרון כתיבה נדיר. כדי לפרסם את היומן נדרשה מלאכת מחשבת כדי לסדר מאות המרשמים השונים כמו מחרוזת פנינים.
נדיה , המנקה הנוצריה במרפאה הציבורית , הצילה את חייהן של רחל ואאוגניה , בהסתירה אותן תחת המיטה בדירתה למשך חודשים ארוכים . במקום המסתור שלהן על גבי דפי מרשם , תיעדה הרופאה ד"ר רחל שוכמן את קורותיהן . בשנת 1948 עלו רחל ואאוגניה לישראל . הרשימות שכתבה רחל במסתור , נמסרו ע"י נכדתה , ריטה גפן , בתה של אאוגניה , ליד ושם למשמרת עולמים .
אישה שטן והפעוטה היהודייה
" דבר נורא כל כך שקשה אפילו לתאר . אישה אוקראינית אחת שלקחה מיהודים , אבל לא חפץ היא לקחה , אלא ילדה פעוטה ויפה כמו מלאך , מאמא יהודייה מסכנה היא לקחה. גזלה ולא החזירה , לקחה אותה לתמיד.
האוקראינית התיימרה להיות אחת שיש לה דתיים: רחמנות וטוב לב . כשלקחה אותה אמרה שתטפל בילדה כאילו הייתה שלה , ואפילו הבטיחה לאמה היהודייה שתחנך אותה כמו שחינכה את בתה . האשה האוקראינית הדתייה אמרה את דברה ומיהרה לנשק את הצלב.
האמא היהודייה המסכנה, כל מה שהיה לה מסרה לנוצרייה הטובה. הרבה דברים יקרי ערך נתנה לאשה כדי שיהיה לה איך לכלכל את ילדתה. האמא היהודייה הלכה במצפון נקי אל מותה , קיוותה שלפחות הילדה הפעוטה שלה תחיה, קיוותה שהילדה לפחות תינצל ולידי אישה טובה מסרה את ילדתה היחידה . את האוצר שלה היא מסרה .
אבל הגורל רצה אחרת . האמא היהודייה חיבקה את ילדתה חזק , אימצה אותה אל החזה כשהיא יודעת שבקרוב היא עצמה תמות. היא הרגיעה את עצמה , הילדה בידיים טובות , במקום בטוח.
היא בורחת במהירות מידי הנאצים ליערות , מצליחה להינצל . חוזרת אחרי כמה ימים לקחת את התינוקת שלה . מרחוק נגלה אליה הבית של האוקראינית , אותו בית שבו רק אתמול חשבה שזו הפעם האחרונה שהיא משכיבה את התינוקת שלה לישון . אולי היא עוד ישנה? אולי היא מתקשה להירדם ומושכת את רגליה לפיה בהנאה? ואולי האישה האוקראינית עומדת איתה ליד החלון , משקיפה לרחוב עד שתרדם?
סוף סוף התקרבה האם היהודייה שניצלה בדרך לא דרך אל הבית . ביד רועדת אחזה בידית הדלת ופתחה אותה , עמדה בלי לזוז, בעיניים פקוחות , בלי למצמץ . כל גופה נשמט אל הארץ . היא לא הספיקה לשאול דבר , המיטה הקטנה ריקה. מדוע ? האם התעלפה. נבואת הלב שלה לא שיקרה לה . התינוקת נרדמה לעולמי עולמים בתוך בור.
המיטה הריקה ומבטה של אשת השטן אמרו לה הכול , היא איננה זקוקה להסבר מפורש . האישה האוקראינית הדתייה לא שבה מן הכנסייה אלא מתחנת המשטרה . מסרה את התינוקת לשוטרים והם הרגו אותה."
