מארינה וולף . מווארשה . הייתה כלואה בבירקנאו משנת 1942 . סיפורה האישי של מארינה שסופר למחברת הספר, אינגה דויטשקרון.
יום אחד הגיע "טראנספורט" מיוחד. טור מוזר בדרך : 150 ילדים מחזיקים יד ביד . אחד מהם נשא בזרועותיו בקושי רב את הילד הקטן ביותר. את הטור הארוך ליוו שומרות מן הס.ס . הן צעדו משני הצדדים בקצב צבאי. באירמה גרזה היפהפיה, אשת הס.ס הבכירה אפשר היה להבחין מרחוק – צועדת בבטחון רב, אוחזת ברצועה חזקה כלב רועים גרמני. הקבוצה דמתה לגן-ילדים גדול , שיצא לטיול או למסע . הם נעצרו באחו שלפני הכבשנים. אחת השומרות פקדה בקול רב על הילדים : עכשיו התפשטו יפה, וקפלו את בגדיכם כמו שצריך, כדי שתוכלו למצוא אחר כך את חפציכם. ועכשיו נלך תיכף-ומיד למקלחות".
הילדים התחילו להתפשט. לפתע זרקה ילדה כבת חמש כדור אדום גדול. ילדים אחדים רצו לתפוס את הכדור, זרקו אותו באוויר, ושיחקו בו לרגע, כך – בשמש ספטמבר החמימה.
היו אלו ילדים קטנים. הגדול ביניהם היה אולי בן עשר. בקצה האחו ישב פעוט בן שנתיים , קטן מכדי להשתתף במשחק.
אירמה גרזה מחאה כפיים כמו גננת וקראה : "די לשחק , עזבו את הכדור. עכשיו נמהר למקלחת !".
הילדים נשמעו לה , וטיפסו על מדרגות הכבשן. הילד הקטן ביותר טיפס בכבדות אחרי כולם. כשראתה אותו אירמה גרזה , מסרה את כלבה לאחד מן השומרים, ולקחה את הילד בזרועותיה. המדרגות, שהובילו לתאי הגאזים היו גבוהות מדי לרגליו הקטנות. הפעוט שיחק בשערותיה הבלונדיניות של אירמה, וליטף את התג שעל כומתתה. נראה היה בעליל, שהוא מרגיש טוב בידיה של הקלגסית "הסימפאטית" הזאת. הוא צחק כולו עונג. עוד רגע – והכומתה , שערותיה הבלונדניות של אירמה גרזה וראשו של הפעוט נעלמו מעינינו.
ראינו שוב את אירמה גרזה בשובה מהכבשן. היא לקחה את כלבה, וחזרה איתו למחנה בשלווה.
כעבור עשרים דקות נשמע קולם הצרחני של המאווררים. המבצע הסתיים. לפני הכבשנים נותרו עדיין המכנסיים הזעירים והשמלות המקושטות בסרטים. בדשא הירוק נח לו מיותם הכדור האדום.
ראו גם :אירמה גרזה – ויקיפדיה
מקור וקרדיט:
אינגה דויטשקרון , בדמי ילדותם : ילדים בגיטאות ובמחנות ריכוז , הוצאת ספריית מעריב , 1979 .
0
