גניה, בעלה ברונק ובנם מיכאל שרדו בגטו סוסנוביץ שבפולין את הסלקציות, הרדיפות והגירושים.
באוגוסט 1943 חוסל הגטו, והבעל נתפס ונרצח. גניה ובנה הצליחו להימלט לצד הארי. גניה סידרה להם תעודות זהות, ואף רישיון עבודה כיוון שידעה על בוריין גרמנית וצרפתית (היא הייתה בוגרת הסורבון).
הבן נמסר לאישה פולנייה בשם ברוניה, לה כתבה מכתב תודה וביקשה לדאוג לבנה. גניה מצאה עבודה בניהול משק הבית של רופא גרמני. הרופא שהועבר בתוקף תפקידו לווינה הציע לגניה לקחת אתו אותה ואת בנה. הדרך הייתה מסוכנת, אך האם והבן לא זוהו והגיעו בשלום.
לאחר זמן נחשפה גניה ונלקחה לבית הסוהר, והבן הועבר לבית יתומים. אנשי הגסטפו הודיעו לגניה כי הם מגרשים אותה, והיא החליטה לקחת אתה את בנה, כי פחדה שבית היתומים יושמד. הם גורשו ב-1944 לאושוויץ ונרצחו. ילדי בית היתומים שרדו.
מתוך התערוכה המקוונת: "כתמים של אור: להיות אישה בשואה
קרדיט: יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה
0
