הניה סרמט לקחה אותי מהכפר שבו הסתתרתי כילדה נוצרייה וזרקה אותי למחבוא שאמא שלי ואבא שלי הסתתרו ( עמ' 8).
עוד לפני חיסול גטו לבוב נשלחה אילונה /אלונה פרנקל בזהות נוצרית לכפר בשם אירינה סרמט.
"כשהניה סרמט זרקה אותי למחבוא של אמא שלי ואבא שלי , היה לילה . לחדר שאמא שלי ואבא שלי התחבאו היו שתי כניסות, האחת מהן מתוך המדרגות. מעולם לא השתמשו בדלת זאת, ואיש לא שיער שניתן לפתוח אותה, גם לא דיירי הבינן. החדר , שהיה לפני המלחמה קבינט של רופא גינקולוג יהודי , הוסווה כנגרייה של האדון יוזף יוזק, הנגר והאלכוהוליסט . הכניסה השנייה הייתה מהדירה של משפחת יוזק. "
הניה סרמט הפולניה שזרקה אותה חזרה למחבוא של ההורים הייתה מאהבת של אחד הקצינים הנאצים בלבוב והייתה מבריחה בתשלום ילדים יהודים מהגטו לכפרים פולנים.
"כאשר הגטו עמד לפני חיסולו הסופי , ניאותה משפחת יוזק להסתיר שם את אמא שלי ואת אבא שלי , אך היה להם תנאי : שייבואו בלי הילדה, בלעדי.
הניה סרמט הפולניה מיהרה ונמלטה לאחר שסוף סוף נפטרה ממני. "
"הניה סרמט רצתה להיפטר ממני כבר זמן רב, ובכל זאת לא השליכה אותי סתם כך ברחוב , כמו את דניאל , הילד היהודי המתוק שהפקירה בשערי הגטו לאחר שהוריו נרצחו באקציה ולא היה מי שישלם עבור החזקתו בכפר הפולני . "
כשהניה סרמט נפטרה ממני, הגטו בלבוב היה כבר מחוסל, ובכל זאת היא לא השליכה אותי ברחוב . אולי האמינה לשקריה של אמא שלי על קשריה עם המחתרת הפולנית A.K
עמדתי עם הגב לדלת , לרגלי הניירות המזויפים היקרים שלי והסמרטוטים שלי .
מולי אישה , אמא שלי , רזה , בהירה , שפתיה שקועות , כתרי הזהב נעקרו מפיה בסדרה של עסקי חליפין – כתר זהב בתמורה לעוד שבוע בכפר . עוד שבוע בצד הארי בכפר פולני.
מאחוריה עמד גבר, אבא שלי , לא זכרתי אותם.
לא זכרתי מי הם .
אמא שלי אמרה : אילונקה , אילוסיה וייבבה חרישית ( עמ' 8-9) .
אמא שלה הייתה בזמנו חלוצה בארץ ישראל ונאלצה לחזור לפולניה עקב הקדחת שחטפה שם.
אחרי שהתברר סופית שאין יותר במה לשלם להניה סרמט הפולניה עבור הצלת חיי כילדה נוצרייה בכפר , אמא ואבא שלי לא הבינו אותי בכלל. דיברתי מין דיאלקט פולני זר שהם התקשו לפענח (אלונה פרנקל , ילדה, עמ' 178) .
הוריה של אילונה פרנקל נתנו להניה סרמט הפולניה כסף בתמורה להחזקתה בכפר הפולני אצל הסבא והסבתא שלה. כאשר הכסף אזל העבירו לה את כתרי הזבה של האמא שהאבא עקר בעצמו במחבוא , וכאשר אלו גם נגמרו אז הניה סרמט זרקה אותה באחת הלילות למחבוא של ההורים.
"במחבוא של אמא שלי ושל אבא שלי , שגם אני הסתתרתי בו , הסתתרתי בתחילה לא רק מפני הגרמנים , אלא גם מפני רוזליה יוזקקובה ויוזף יוזק, שהרי הם הסכימו להחביא את אמא שלי ואת אבא שלי , אבל היה להם תנאי : שיבואו בלי הילדה ( עמ' 18) . "
יוזקובה , אשת הנגר לא הסכימה בזמנו שגם הילדה שלהם תבוא להסתתר איתם בביתה ולכן הילדה נשלחה לכפר פולני .
.. " וכך התחיל פרק חדש בחיי – פרק המחבוא שבתוך המחבוא.
היה עלי להסתתר מפני יוזקובה הפולנייה. כל פעם שאמא שלי חשה שיוזקובה מתקרבת , היה עלי ועל כל הכינים שלי לזנק ולהיקבר מתחת לסמרטוטים, השמיכות והכריות שבמירבץ .
ואסור היה לי לזוז ולנשום. כך נמשך הדבר , אינני יודעת כמה זמן, עד שאמא שלי החליטה בסוף לגלות ליוזקובה את דבר קיומי. זה היה חיזיון.
וכך זה היה :
צעדיה של יוזקובה נשמעו, ואני כדרכי, באינסטינקט של חייה נרדפת זינקתי וקברתי את עצמי מתחת לסמרטוטים , לשמיכות . ולכריות שבמירבץ . יוזקובה נכנסה , ואז בתנועה דרמטית , בהינף זרוע רחב ובוטח – היה לה החוש הזה , לאמא שלי, הרי תמיד האמינה שהיא דומה למרלן דיטריך – הסירה אמא שלי את הסמרטוטים מעלי, וכך נגליתי בפני רוזליה יוזק , הנדהמת.
ואז אמא שלי ציוותה עלי : עכשיו תתפללי את התפילות הנוצריות, וכך כורעת ברך לפני יוזקובה , ישדי שלובות לפני פני דיקלמתי את התפילות הנוצריות המבקשות רחמים מאלוהים ומישו .
אמא של אמרה: הבטי והאזיני פאני יוזקובה , האזני לה . הילדה הנוצרייה מתפללת . ישו מאזין לתפילתה .
פאני יוזקובה פאני יוזקובה , הצילי , רחמים גם לך יש ילדים.
אמא שלי לא הפסיקה לדבר , להתחנן ולהתייפח. היא אפילו זחלה ונישקה את כפות רגליה של יוזקובה הפולנינה, עד שגם יוזקובה געתה בבכי והסכימה להחביא גם אותי.
מאז לא התחבאתי עוד מפני יוזקובה עם מיליוני הכינים שלי.
מאז התחבאתי עם אמא ואבא שלי מפני הגרמנים ומפניהם בלבד.
היה אז שיפור ניכר . הקלה רבה מאוד.
פעם , כאשר חייל גרמני נורה בשכונה ערכו הגרמנים והאס.ס חיפוש מבית לבית בכל רחבי השכונה הפולנית. אילונה פרנקל והוריה מיהרו להסתתר בחדר המחבוא , אילונה ואבא שלה מאחורי המדפים בארון בגדים והאימא מתחת לשולחן הכתיבה המאסיבי .
ואז נרצח איזה גרמני בשכונה , ממש ברחוב שבו היה הבית שהסתרנו בו רחוב פאניייקסקה ( אלונה פרנקל, ילדה , עמודים 265-266) .
הגרמנים פרצו לכל הדירות של הפולנים. הם ניתצו , עקרו , הפכו , קרעו אבל לא הצליחו לגלות אותם היהודים הנסתרים המחבוא בארון .
כל תקופת המסתור , הם קיבלו מעט מאד אוכל והיו רעבים רוב הזמן .
" לא אכלנו הרבה , אני זוכרת בעיקר לחם, ופעמים איזה תפוח אדמה שיוזקבה הביאה. "
יוזקובה , אשת הנגר , , כך אימא שלי אמרה, ניסתה להיפטר מאיתנו בכל האמצעים. בעיקר היא ניסתה להרעיב אותנו, שנמות, או שנצא מאימת הרעב החוצה לצד הארי, שהיה צד החיים אל לנו היה צד המוות, מוות בטוח"
בעלה יוזף יוזק , הוא שאילץ אותה לקבל את אמא שלי ואת אבא שלי למסתור , כמובן , בלי הילדה.
להסתיר יהודים הייתה אז סכנה איומה. סכנת מוות . אם היו מגלים אותנו היו הגרמנים רוצחים אותנו מייד, וגם את יוזק הפולני וגם את רעייתו יוקובה ובנם המתוק אדג'ו הם היו רוצחים, כעונש, למען יראו וייראו ( אלונה פרנקל, ילדה , עמ' 192) .
בשלב מסוים של המלחמה הנגר הפולני יוזק ורעייתו נטשו את הבית ואת חדר המחבוא והשאירו את אלונה פרנקל והוריה היהודים לבדם במחבוא ללא אוכל . האמא שלה , שהיה לה מראה של נוצרייה פולניה והייתה בלונדינית התגנבה בלילות על מנת להשיג אוכל . היא מצאה בשכונה פולניה נוצרייה שבעלה היה כלוא במחנה אצל הגרמנים וסיפרה לה סיפור שגם בעלה הפולני הנוצרי נמצא באותו מחנה של הגרמנים . כך נתנה לה הפולניה הנוצרייה לחם ( עמ' 52) .
מקור : אלונה פרנקל , ילדה , הוצאת עם עובד , מהדורה שנייה 2012
0
