נולדתי בצרפת בעיר פריז בשנת 1939. הוריי נולדו בפולין ולפני המלחמה עברו לצרפת.
בשנת 1940 חלק מצרפת נכבש על ידי הגרמנים, הוריי חשבו שיהיו בטוחים כי הייתה להם אזרחות צרפתית. בשנת 1941 הוציא השלטון הצרפתי סנקציות נגד כל היהודים, גם אזרחים וגם מהגרים. אבא שלי החליט לברוח לחלק החופשי של צרפת, החלק שעדיין לא נכבש על ידי הגרמנים. בשנת 1942, כשהייתי בת שלוש, ארזו הוריי את הרכוש הנחוץ ועלינו לרכבת. היינו צריכים להשאיר את רוב הרכוש והעבר על מנת לברוח ולהציל את חיינו.
כשהחליטו הוריי לעזוב הייתה אמא שלי בהריון עם אחי. בזמן הנסיעה התחילו הצירים ואמי כרעה ללדת. אבי משך בבלם ידני שהיה ברכבת ועצר אותה. הרכבת עצרה בקרבת עיירה Fossano שבאיטליה. במקום היו כמה נזירות, הנזירות עזרו לאמי ללדת. אני זוכרת את המילים שהן אמרו אחרי שאמי ילדה: "הוא יפה כמו ישו התינוק!". הנזירות לקחו אותנו לכפר קטן בו נשארנו עד תום המלחמה. אחי התינוק הציל את חיינו. בכל השנים בהן נשארנו באיטליה היינו בטוחים, השואה כמעט ולא הגיעה לשם. אילו היינו ממשיכים בנסיעה לחלק "החופשי" של צרפת, יכול להיות שהיינו חווים את האסון שחוו הרבה יהודי צרפת.
אחרי שנגמרה המלחמה חזרנו כולנו לצרפת. במשפחה שלי תמיד חלמו על עלייה לארץ ישראל.
לתיעוד המלא במאגר סיפורי מורשת –הקשר הרב דורי
0
