אני בן יחיד להורים מרדכי ופירושקה גדלתי בבודפשט אבי היה עובד בבית חרושת מאוד רחוק מהבית מצבנו הכלכלי היה מאוד קשה גם אימי עבדה בבית חרושת במרחק קצר מהבית היא הייתה סוכנת שם . היינו בדירה בת שלושה חדרים שמתוכם שניים השכרנו לאנשים על מנת להתפרנס וחיינו בחדר אחד . למדתי בבית ספר יהודי אלמנטרי באותה תקופה הורגשה האנטישמיות עברתי לבית ספר אזרחי גם מצב המורים וגם מצב תנועת הנוער הפשיסטי שהיה קיים בקרב התלמידים לא פעם קרה שמשכו לי אוזן מפני שאני יהודי עד כדי כך שחשבתי שהאוזן יצאה לי מהמקום סטרו לי וגם קיללו אותי תמיד -ב 1941 תחת השפעה של הפשיסטים בעקבות החוקים האנטישמיים אימי נזרקה ממקום עבודתה והתחילו לפטר את העובדים היהודים
גורשנו מדירתנו והיינו אמורים להי שלח למחנה אבי הועבר לעבודות כפייה אני ואימי נשלחנו למחנה בגרמניה בגלל שלא היה אפשר כבר לעבור נשלחנו לבית חרושת של לבנים ואז אותי לקחו הליגיונירים ( אנשי צלב החץ האנטשימיים) עם הרבה ילדים יהודים למקום הנ"ל .
הצלב האדום לקח אותי לאחר מכן לגטו ואימי נלקחה לאושוויץ ובדרך לגטו בגשר מרגרטה אימי פנתה לחייל ליגיונר ( אנשי צלב החץ האנטימשיים ההונגרים) ואמרה לו שהיא איננה מוכנה להשאיר את בנה אפילו שזה יעלה לה בחייה והוא השיב לה אם תנסי לברוח אני אירה בך ואימי ניצלה את הרגע שזרם גדול של אנשים עבר סביבה וחמקה במפתיע וכל זה על מנת להגיע אליי שלא אשאר לבד . אימי חיפשה אותי ולבסוף מצאה אותי בגטו בבודפשט היינו שם כמה חודשים עד חודש נובמבר לערך . דוד של אימי ארגן בשבילנו שני אישורי שוצפס זהו אישור שאנו עומדים תחת השגחת השגרירות כזאת או אחרת והצלחנו בעזרת זה לצאת מהגטו . עברתי לבית מוגן בבודפשט ב1945-1-19 אמי רצתה לחזור לרומניה בגלל משפחתה שהיו בשואה , אמי בנוסף לא ידעה אם אבי חי או מת .. בחג המולד הרוסים הפגיזו את בודפשט כל הבתים שסביבנו נהרסו ואותם יהודים שנהרסו ביתם וחיו סביבנו נלקחו על ידי הליגיונרים ( אנשי צלב החץ ההונגרים האנטישמים) והרגו אותם אחד אחד ביריות . הליגיונרים ( אנשי צלב החץ ) הגיעו לביתנו הוציאו אותנו אל מחוץ לבית בשעה חמש לפנות בוקר ואמרו לנו תמתינו כאן אנו כבר חוזרים, נשארנו בקור העז חכינו וחכינו אך הם לא חזרו ובמקומם הגיעו הרוסים ואז הבנו שהם נלחמו אחד בשני והרוסים גברו עליהם והרגו אותם וכשהרוסים הגיעו אלינו הם שחררו אותנו וכך ניצלנו .
0