אווה לזר , בת  4 , מסע ההישרדות מפולין לסיביר

2096

"נולדתי בורשה  שבפולין בשנת 1939. עליתי לארץ ישראל בשנת 1973."

" שרדתי  את השואה בגלל שאמא ואבא שלי נמלטו מוורשה כשהייתי בת שישה חודשים, אחרי שהגרמנים כבשו והטילו פצצות בוורשה.

אמא, נגד כל הרצונות של משפחתה בוורשה, נמלטה איתי, אחרי שני מקרים שקרו: באחד הטיולים איתי בעגלה לגן הציבורי הקרוב (שעדיין קיים שם) בזמן הפסקה בהטלת הפצצות, הגענו לשערי הגן ושם עמדו גרמנים נאצים שסגרו את השערים ולא נתנו לנו להכנס, כנראה בגלל שאמי סירבה לשים טלאי צהוב ולא נראתה כמו יהודייה ובשל שיערה הבלונדיני. אחר כך היא שמעה שהיה שם טבח של יהודים שביקרו בגן.

במקרה השני, כשאמי הייתה בבית בזמן מטח פצצות, חתיכה של פצצה נפלה על המיטה בה הייתי, ליד ראשי. ברחנו לאזור בפולין שהיה בשליטת רוסיה, והרוסים שלחו אותנו בתור אסירים למחנות עבודה בסיביר, שם הוריי עבדו כמו עבדים על מנת להשיג מעט אוכל. את אבי הרגו, אך אני ואמי שרדנו בתנאים מאוד קשים, אחרי הרבה מחלות ועבודת פרך.

אני, עם ילדים קטנים, רוסים, יהודים ופולנים היינו בגן ילדים עם תנאים קשים ומעט אוכל ובגדים. מדי פעם המקום קיבל חבילות מזון ובגדים מהצבא ומממשלת ארצות הברית, אך עדיין היינו רעבים.

למרבה הפלא, בכל התוהו ובוהו של המלחמה, הדואר המשיך לפעול ובגלל זה בתחילת שנת 1941 אני ואמי קיבלנו חבילות קטנות עם מזון תינוקות בשבילי.

אחרי השואה חזרנו לפולין ואמי התחתנה עם איש שהיו לו אחים באנגליה ועברנו לאנגליה. זה היה בשנת 1948 כשהייתי בת 8.  בהמשך למדתי, עבדתי בתור מזכירה, התחתנתי וילדתי את שתי בנותי".

 לתיעוד המלא במאגר סיפורי מורשת – הקשר הרב דורי

 

1

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *