"זה היה בשנה האחרונה של מלחמת העולם השנייה. לא ידענו שאנחנו לקראת שחרור בעוד חודשים ספורים, ואנשים חזרו מיום עבודה מאוד מפרך בפוספטים, קור אימים, שלג, התכנסו בצריף, בבלוק", סיפר.
הוא המשיך ואמר: "הגיעה שעה מיוחדת של ארוחת הערב, סוף סוף אחרי יום עבודה. ארוחת הערב, מאוד חשוב לציין, כללה שלושה פריטים – ספל מים חמים שאמור היה להיות בו תה, לחם במשקל של 150 גרם, זו הייתה המנה היומית, והחשוב היה – מרגרינה".
לדבריו, "לקחו קובייה של 200 גרם מרגרינה, חילקו אותה לשמונה חלקים, זו הייתה המנה של כל אחד. שמינית קובייה כזאת. אנשים עמדו בתור של 200 איש, שני תורנים יהודים ואיש גסטפו מפקד עליהם. קיבלו כל אחד את המנה שלו והתיישבו על הדרגש".
"אלא שלאחר החלוקה התברר לתורנים שנשארו פירורים של מרגרינה", סיפר, וציין כי אותם תורנים "לא העזו לעשות שום דבר, אלא שאלו את הגרמני, הגסטפו, מה לעשות. הוא אמר 'תנו לי'. הוא מאוד נהנה מהמחזה שהוא יזרוק את הפירורים של המרגרינה באוויר, הם ייפלו על הרצפה והאסירים האלה יתנפלו על הפירורים הללו כי כל גרם פה היה מאוד חשוב".
0