בוטושן רומניה Botoşani
נולדתי בבוקובינה רומנייה במשפחה עם 5 – אחיות ואחים . היינו משפחה דתית ואבא היה חזן והתפרנס גם מהכנת ילדים לבר מצווה. עברנו לבוטושן כשהייתי בת 4-3 בעקבות משבר כלכלי משפחתי . אבי היה סוחר תבואות אמיד ותמך בכולם . באחד ממשלוחי התבואה (שעועית ודברים יבשים) היו גשמים קשים והכל נרקב – ואבי פשט רגל. הוא התבייש לחזור לעיר הולדתו ולכן המשפחה עברה. הייתה לנו משפחה ענפה בטרנסילבניה, בגבול רומניה הונגריה.
החלה אנטישמיות ברומניה. לא הלכתי לביה"ס מגיל 11 ,ענדתי טלאי צהוב. אחי נספה בסיביר. אח אחר עונה ע "י הרומנים אוהדי הנאצים, התאשפז ואז נתלה בעיר. היו הפצצות ורעב, מכות וקור. היה שלג והסתובבנו יחפים בכפור – ולכן יש לי בעיות ברגליים עד היום . לא היה טיפול רפואי . הייתי עם אימי עד לשחרור ע"י הרוסים . היינו אמורים להתאחד עם המשפחה בטרנסילבניה אך הכביש לשם נסגר באותו לילה. המשפחה שם נספתה. היינו נכנסים לתעלות כשהיו הפגזות ובבוקר ראינו חלקי גופות. במלחמה נספו 80 מבני משפחתי כולל חלק מאחיי . נספו גם בני דודי התאומים שמנגלה ביצע בהם ניסויים.
ב-1946 הבריחו אותי את אחי ואחותי במסגרת עליית הנוער. שאר המשפחה נשארה ברומניה. עלינו ארצה באנייה שכמעט טבעה, זרקנו את חפצינו לים. מפאת הצפיפות בספינה לא מצאתי את אחותי במשך שבוע..
כשעגנו נתפסנו ע"י הבריטים ונלקחנו לעתלית. גרנו באהלים ומעברות. נפשית וגופנית –לא היה קל מאז. הייתי ירודת משקל ובאו ממוסד "אהבה" ולקחו אותי לקריית ביאליק . שם הייתה מנהלת ייקית מקסימה שנתנה כל מה שיכלה, וליוותה אותנו הילדים גם בלימודים המקצועיים. למדתי טיפול בתינוקות. המנהלת חיזקה אותי כלכלית ואף קנתה לי סינרים לילדים ואמרה שזו הלוואה, כאשר באתי להשיב לה את כספה אמרה שזה היה במתנה. עבדתי בגן ילדים, ולאחר שנים גם ילדיי היו בגן זה. כיוון שלא יכלתי להתרוצץ בגלל הבעיות ברגליים, מצאתי עבודה אחרת במרכזייה בכנסת ועבדתי שם 20 שנה.
0
